ארכיון מאמרים

קומדיית מדע-בדיוני ישראלית, נשענת על שילוב בין טכנולוגיה מתקדמת לבין מאפיינים מקומיים מוכרים: בירוקרטיה ציבורית, חוצפה ברחוב, חניה כפולה, חומוסיות עמוסות, שיחות על מזג האוויר,

בכתיבת דמות שאינה יודעת להרגיש, יש להגדיר כבר מן השורות הראשונות את מגבלותיה הרגשיות. המדובר בדמות שנולדה כך? האם נפגעה בעבר? האם זוהי תוצאה של

בדידות, בעידן הבינה המלאכותית, אינה נובעת ממחסור בקשרים, אלא מריבוי תקשורת שאינה באמת אנושית. סיפור מסוג זה, מצריך בניית עולם, בו הדמויות: מוקפות טכנולוגיה, קול

כתיבה ספרותית המורכבת מפוסטים ברשתות החברתיות, הפכה בשנים האחרונות לדרך ביטוי ייחודית, עכשווית ורבת עוצמה. מבנה זה, מאפשר ליצור סיפור שלם מתוך קטעים קצרים, לרוב

ישנן שיחות בהן לא נאמר דבר, ובכול זאת הן מייצרות הבנה שלמה, טעונה ועמוקה יותר מכול החלפת מילים. כתיבתו של סיפור המתרכז בשיחה המתנהלת במבטים

תמונה ישנה אינה רק תיעוד חזותי, אלא שער לעולם שאינו קיים עוד. כשכותבים סיפור מתוך תמונה, מתאפשר חיבור ישיר בין העין לבין הדמיון. כתיבה כזו,

קצב, הוא אחד המרכיבים הסמויים אך הקריטיים ביותר ביצירה ספרותית. הוא אינו תלוי רק באורך המשפטים או בקצב העלילה, אלא נובע מתחושת זרימה פנימית המפעילה

כתיבה מפרספקטיבות שונות, מאפשרת להציג אותו סיפור ממספר זוויות ראייה ולעצב חוויה מורכבת, מלאה, עשירה בפרטים ובעומק רגשי. כאשר משלבים מספר נקודות מבט, נוצרת תנועה