דמויות רבות משתתפות בסיפור, אך לא כל דמות, יודעת לספר סיפור. דמות סטוריטלרית, היא דמות המושכת תשומת לב גם כאשר אינה נמצאת במרכז האירוע. היא מפרשת את המציאות בדרך ייחודית, מעניקה משמעות לקורה סביבה, וגורמת לקוראים, להרגיש שכל רגע עובר דרך עדשה אישית ומעניינת. אין מדובר בהכרח בדמות המספרת את העלילה בגוף ראשון. מדובר בדמות אשר נוכחותה יוצרת תחושה של סיפור גם בתוך סצנות פשוטות. כאשר בונים דמות סטוריטלרית, הקוראים, לא רק עוקבים אחר רצף אירועים. הם חווים את העולם דרך אישיות בעלת קול, השקפה ודרך ייחודית להתבונן באנשים ומצבים. דמות כזאת, נשארת בזיכרון זמן רב לאחר תום הקריאה.
יצירת נקודת מבט ייחודית על העולם
הבסיס לדמות סטוריטלרית, הוא הדרך בה היא רואה את המציאות.
שתי דמויות, יכולות להיכנס לאותו בית קפה ולחוותו אחרת לגמרי.
דמות אחת, תבחין בריח הקפה ובמוזיקה המתנגנת ברקע.
דמות אחרת, תתמקד באנשים שיושבים לבד.
דמות שלישית, תבחין דווקא בכיסא השבור בפינה ותנסה לדמיין מי ישב עליו קודם.
הקוראים, זוכרים דמויות שיש להן דרך מקורית לפרש את העולם.
ככל שהתבוננותן ייחודית יותר, כך הן הופכות למעניינות יותר.
נתינה לדמות לחפש משמעות
דמות סטוריטלרית, אינה מסתפקת במתרחש על פני השטח.
היא מחפשת קשרים.
מחפשת סיבות.
מחפשת הסברים.
היא רואה אדם שותק ותוהה מה עבר עליו.
היא שומעת משפט אקראי ומחברת אותו לזיכרון ישן.
היא מבחינה בפרט קטן ומעניקה לו משמעות רחבה יותר.
יכולת זאת, להפוך רגעים יומיומיים לסיפורים יוצרת תחושת עומק ומעשירה את הכתיבה.
בניית קול מובחן
אחת הדרכים החשובות ביותר להפוך דמות לסטוריטלרית, היא להעניק לה קול ייחודי.
יש דמויות המדברות בהומור.
יש דמויות המשתמשות בדימויים.
יש דמויות המנתחות הכול.
יש דמויות שרואות דרמה בכל דבר.
כאשר הקוראים, מסוגלים לזהות מי מדבר גם מבלי לראות את שמו לצד המשפט, סימן שהקול נבנה היטב.
קול מובחן, הופך את הדמות לנוכחת יותר בכל סצנה.
שימוש בזיכרונות באופן פעיל
דמויות סטוריטלריות, נוטות לחבר בין ההווה לבין העבר.
אירוע קטן, יכול להזכיר להן סיפור ישן.
מקום חדש, יכול לעורר זיכרון רחוק.
שיחה אקראית, יכולה לפתוח דלת לחוויה משמעותית.
זיכרונות, אינם מופיעים רק כמידע רקע. הם הופכים לחלק מן האופן בו הדמות מפרשת את המציאות.
כך נוצרת תחושה שעולמה הפנימי עשיר ומלא חיים.
הפיכת הדמות לסקרנית
סקרנות, היא מנוע מרכזי של סטוריטלינג.
דמות סקרנית, שואלת שאלות.
היא מתעניינת באנשים.
היא רוצה להבין מה עומד מאחורי התנהגותם.
היא מבחינה בפרטים שאחרים מתעלמים מהם.
סקרנות זו, דוחפת אותה לגלות מידע חדש, להיכנס למצבים מעניינים ולהניע העלילה קדימה.
קוראים, נהנים לבלות זמן עם דמויות המגלות עניין בעולם סביבן.
מתן הזדמנות לספר לעצמה סיפורים
בני אדם, מספרים לעצמם סיפורים כל הזמן.
הם מנחשים מה אחרים חושבים.
מפרשים מבטים.
בונים תרחישים עתידיים.
ממלאים פערים במידע.
דמות סטוריטלרית, עושה זאת באופן בולט במיוחד.
היא יכולה לראות זוג מתווכח ברחוב, ולהמציא לעצמה סיפור שלם על מערכת היחסים שלהם.
היא יכולה להיתקל בחפץ ישן ולדמיין את ההיסטוריה מאחוריו.
לא כל הסיפורים, שהיא בונה חייבים להיות נכונים. לעתים, דווקא טעויותיה, יוצרות עניין נוסף.
שימוש בפרטים קטנים
דמויות רגילות, מבחינות באירועים גדולים.
דמויות סטוריטלריות, מבחינות גם בפרטים זעירים.
שריטה על שולחן.
פתק מקומט.
שינוי קטן בטון הדיבור.
מבט הנמשך שנייה אחת יותר מן הרגיל.
פרטים אלה, הופכים לחומר גלם ממנו הדמות בונה משמעות.
כאשר משלבים אותם באופן עקבי, נוצרת תחושה שהדמות חיה בתוך עולם עשיר ומלא שכבות.
הענקת דמיון פעיל לדמות
דמיון, הוא מרכיב חשוב מאוד.
דמות סטוריטלרית, אינה רואה רק את אשר נמצא מולה.
היא מדמיינת אפשרויות.
חושבת על מה היה יכול לקרות.
ממציאה תרחישים.
בונה קשרים בין דברים רחוקים.
דמיון זה, אינו חייב להיות מוגבל לסיפורי פנטזיה. גם בדרמה ריאליסטית, ניתן ליצור דמות הממלאת את העולם במשמעויות, השערות ורעיונות.
כתיבת דמות המשפיעה על אופן הסיפור
כאשר הדמות באמת סטוריטלרית, אישיותה, משפיעה על האופן בו הסיפור נחווה.
אותו אירוע, ירגיש שונה לחלוטין בהתאם לעיניים דרכן הקוראים רואים אותו.
אם הדמות צינית, הסיפור יקבל גוון מסוים.
אם היא רומנטית, אותם אירועים יקבלו משמעות אחרת.
אם היא חשדנית, כל פרט קטן עשוי להפוך לרמז.
כך הדמות לא רק משתתפת בעלילה אלא מעצבת את החוויה כולה.
הימנעות מהפיכת הדמות למספרת בלתי פוסקת
חשוב לשמור על איזון.
דמות סטוריטלרית, לא חייבת להסביר כל דבר.
לעתים, מבט קצר או מחשבה אחת מדויקת יעילים יותר מפסקאות ארוכות.
עוצמה, נובעת מן הבחירה הנכונה של הרגעים בהם הדמות מעניקה פרשנות או משמעות.
כאשר משתמשים בכלי במינון נכון, הוא נשאר רענן ומעניין לאורך כל הסיפור.
חיבור בין האישיות לבין הסיפורים שהיא מספרת
האופן בו הדמות מספרת סיפורים צריך לנבוע מאישיותה.
אדם אופטימי, יראה תקווה במקומות שאחרים רואים כישלון.
אדם חרד, יזהה סכנות בכל פינה.
אדם בודד, יחפש סימנים לחיבור אנושי.
אדם שאפתן, יתמקד בהצלחות ובהזדמנויות.
ככל שהסיפורים הפנימיים משקפים את האופי של הדמות, כך היא הופכת אמינה ומורכבת יותר.
סיכום
הפיכת דמות לסטוריטלרית, אינה קשורה רק ליכולתה לדבר או לספר אנקדוטות. מדובר ביצירת דמות שרואה את העולם בצורה ייחודית, מחפשת משמעות, מבחינה בפרטים, בונה סיפורים מתוך המציאות ומעניקה לקוראים דרך חדשה לחוות את העלילה. באמצעות קול מובחן, סקרנות, דמיון ויכולת לפרש את המתרחש סביבה, ניתן, ליצור דמות המעשירה כל סצנה בה היא מופיעה והופכת את חוויית הקריאה לעמוקה, חיה וזכירה הרבה יותר.
