קומיקס ישראלי, אינו רק פורמט גרפי עם טקסט, הוא שפה שלמה. כתיבת קומיקס מקורי ישראלי, משמע ליצור יצירה המשלבת בין תרבות מקומית, רגישות ויזואלית, קול נרטיבי חד ויכולת לנוע בין אירוניה לרגש חשוף. קומיקס יוצא דופן, אינו מסתפק בבדיחות או אקשן, הוא מספר סיפור מורכב דרך השילוב המדויק בין ציור לטקסט, בין שתיקה לדיאלוג, בין מבט למציאות.
קומיקס מקומי
קומיקס ישראלי ייחודי, נולד מתוך המקום. לא מתוך חיקוי פורמטים אמריקאיים או יפניים, אלא מתוך שפה חזותית המתכתבת עם המציאות התרבותית, הפוליטית, והנפשית של החיים כאן. בין אם מדובר בסיפור בדיוני, סאטירי, ביוגרפי או ניסיוני, כול עוד נוכחת בו ישראליות עמוקה, הוא טוען עצמו באמירה חדשה. מיקום העלילה, השפה המדוברת, שמות הדמויות, הסביבה העירונית או הכפרית, כול אלה אינם רק רקע, אלא הופכים לחלק בלתי נפרד מהאופי של הקומיקס. קומיקס המתרחש ברמלה, בירושלים, בבת ים או בצפון הנגב מרגיש שונה, וזהו כוחו.
היכן הסיפור מתחיל
אחד האתגרים הגדולים בכתיבת קומיקס, הוא ההחלטה מה מוביל את הסיפור: המילים או הדימוי. בקומיקס איכותי, אין היררכיה. הטקסט והאיור בונים יחד את החוויה, וכול אחד מהם משלים את האחר. לפעמים, משפט קצר מקבל משמעות אחרת לגמרי בזכות הבעת פניה של הדמות. לעתים, שתיקה בתוך פריים חזותי מייצרת יותר דרמה מעמודים שלמים בפרוזה. הכתיבה, נולדת מתוך תכנון ויזואלי. לא מספיק לכתוב "הוא כעס", יש לחשוב כיצד הכעס ייראה: בפנים, בגוף, באור, בצבע, במסגור הפריים. כול מילה מיותרת נחשפת מייד.
דמויות הנולדות על הדף וממשיכות מעבר לו
דמויות בקומיקס, חיות קודם כול דרך גופן. כיצד הן נראות, איך הן נעות, מה הן לובשות ואיך הן מגיבות. לכן הכתיבה צריכה להגדיר לא רק מי הדמות, אלא גם איך תאויר. מהי הזווית שלה? מה מקפיץ אותה? איך נראית הבעת חוסר האונים שלה? הקומיקס, מעניק לדמויות קול ויזואלי לצד הקול המילולי. וככול שהן מעוצבות בצורה מדויקת יותר, כך הן ימשיכו לחיות גם אחרי שהעמוד נגמר. כתיבת קומיקס טוב, מתייחסת לדמויות כאל שחקנים חיים על במה, לא כאל יצורים מצוירים בלבד.
רגש, הומור וחיים דרך מסגרות
מבנה הקומיקס, מכתיב קצב. כול פריים הוא רגע, כול מעבר בין פריים לפריים, הוא פעימה. כתיבה טובה בקומיקס, יודעת לנצל את הפערים: מה לא קורה בין פריים לפריים? מה מדומיין על ידי הקוראים? איך המעבר בין מסגרת למסגרת מדגיש שקט, מהירות, הפתעה או כאב? הומור בקומיקס, נולד לעתים, דווקא מפער זה. משפט יבש המתנגש עם סיטואציה מגוחכת, הבעת פנים שאינה תואמת, פריים פתאומי של שקט אחרי סצנת צעקה, כול אלה, מרכיבים את מוזיקת הקומיקס, וזו נוצרת מתוך כתיבה רגישה לפרטים.
לא לפחד ממורכבות
קומיקס, אינו חייב להיות קליל. ניתן לכתוב קומיקס המטפל בנושאים כמו זהות מגדרית, טראומה, מלחמה, בדידות, אובדן, אהבה בלתי ממומשת, פערים חברתיים, או פוליטיקה. השפה הגרפית, אינה מפחיתה מעומק הסיפור, להפך. היא מוסיפה לו שכבת תחושה נוספת. הקומיקס, מאפשר להציג סיפור רגשי מבלי להסבירו. פרצוף חתוך, חלון פתוח, צל על הקיר, כול אלה, מספרים את אשר הטקסט לא אומר. קומיקס יוצא דופן, עושה שימוש מלא בכוח זה, מבלי לפחד להיות פיוטי או חתרני.
השראה מקומית ובינלאומית
בארץ פועלים יוצרי קומיקס המגדירים מחדש את התחום: יוצרים המציירים סיפורים על דת, צבא, מזרחיות, תל אביב, פריפריה, מגדר או היסטוריה משפחתית. הם משתמשים בעברית חיה, באיור בועט או מינימליסטי, ומשלבים הומור שחור עם פיוט כמעט שירי. השפעות בינלאומיות בהחלט נוכחות, אך הסיפורים החזקים באמת, הם אלה שאינם מנסים להיראות כמשהו אחר. הקומיקס הישראלי, צריך להישמע ולהיראות כמו קולנו.
סיכום
כתיבה לקומיקס, אינה נפרדת מן הצורה. גם אם הכותבים, אינם מאיירים בעצמם, עליהם לדמיין את הסיפור בתמונות. לתכנן את הקצב, הדגשים, המעברים, ולבחור כול מילה כאילו היא חלק מן הפריים. קומיקס יוצא דופן, נולד מהבנת המדיום, לא רק של הטקסט, לא רק של הציור, אלא של השילוב המדויק ביניהם. זהו סיפור שאינו נשמע, אלא נראה, מרגיש, ונטמע דרך עיניים פתוחות ולב פועם.
