בואו נדבר על מבחן האומץ בכתיבה.
זה נושא שלא מדברים עליו מספיק, לצערי.
בחרנו ז'אנר, בחרנו נושא, יש לנו רעיון לסיפור ואפילו הדמות מתרוצצת בראש שלנו ולאט לאט אנחנו לומדים להכיר אותה יותר טוב.
אנחנו מתחילים לכתוב את הסיפור שלנו.
זה לא משנה אם זה סיפור קצר או הסיפור הגדול והרומן הגדול שחלמנו עליו.
המסע החל.
הרבה פעמים כשאני פוגש כותבים שמחפשים ללכת לתוך התבניות הידועות ולצערי, זו גם הדרך שמלמדים בה היום כתיבת ספר ותסריטאות.
הגישה שלי היא קצת הפוכה.

ואני קורא לזה "מבחן האומץ".
אנחנו לא רוצים לכתוב שום טקסט שייראה מתאמץ ואנחנו לא רוצים להיראות אמיצים בכוח.
מבחן האומץ הוא ביננו לבין עצמנו.
אני רוצה להסתכל לעצמי בעיניים או לקובץ הוורד שאני כותב בתוכו, ולשאול את עצמי "האם אני מוכן ללכת עד הסוף?"
ללכת עד הסוף בפתיחות של הדמויות, בעומק של העלילה או האם אני רוצה לכתוב עוד סיפור.
רוב הסיפורים שאנחנו נתקלים בהם, ביום יום שלנו, הם בסך הכל עוד סיפורים.
אבל אנחנו לא רוצים לכתוב עוד סיפור, נכון?
אנחנו מאמינים שיש משהו קצת אחר, קצת שונה, קצת יותר מיוחד, מאשר עוד סיפור.
אז בואו נתנהג ככה.
אני זוכר כשאני התחלתי את המסע שלי, התחלתי ומחקתי והתחלתי ומחקתי כי כל הזמן זה הרגיש לי רגיל.
אני לא כאן כדי לכתוב רגיל.
אני לא אומר שהכתיבה שלי יותר מיוחד מכולם. אבל, אני בתוכי הרגשתי שיש לי מה להגיד ואני בטוח שכל אחד ואחת מכם שצופים בהדרכה הזו מרגישים בדיוק את אותה התחושה.
אז בואו נרגיש אמיצים, זה בידי ביטוי בלתת לסיפור לצבור תאוצה.
אני תמיד אוהב להגיד את זה, שסיפור הוא כמו כדור שלג מתגלגל.
ככל שהוא מתגלגל במורד הגבעה, הוא צובר תאוצה וככל שהוא צובר תאוצה, הוא גדל. 
זה סיפור, אל תעצרו אותו.
תנו לסיפור לגדול.
לפעמים אנחנו אומרים לעצמנו "אני לא חושב שיבינו" או "לא נראה לי שיתחברו לטוויסט הזה". 

אני רוצה לכתוב את הסיפור שאני אתחבר אליו.
ככל שאני ארגיש יותר קרוב לסיפור, ככה אנשים יוכלו להתחבר אליו יותר.
ושוב, אנחנו לא עושים את זה באופן מנותק, אנחנו לא רוצים לכתוב באופן חסר אחראיות.
אבל עכשיו, כרגע, בגרסה הגולמית ביותר שלי, בטיוטה הראשונית ביותר – כן.
אני רוצה להוציא את מה שיש.
מעבר לעלילה, בואו ניתן לדמויות להיפתח, נדבר על דיאלוגים ולתת לדמויות להביע את עצמן.
בואו ניתן להן להרגיש נינוחות ולהביע  את כל מה שהן מרגישות – שמחה, כאב, חרדה, חרטה, תסכול וכעס גדול וביטחון עצמי מופרז ובלבול.
 ככל שהדמויות יביעו יותר ככה הסיפור יהיה יותר עמוק. 
מבחן האומץ מבחינתי הוא מבחן העומק.
דיברתי על דיאלוגים אז אותו דבר על התיאורים.
אבל זה החלק היפה בכתיבה, זה הקצב שבכתיבה, זה המצב בסופו של דבר.