כתיבת סיפור שמתחיל מהסוף וחוזר להתחלה, דורשת גישה אחרת לחלוטין מתכנון סיפור ליניארי רגיל. על מנת לבנות סיפור חזק בסגנון זה, מתחילים בזיהוי נקודת הסיום, הרגע הסופי המכיל את כל משמעויות הסיפור, את השיא הדרמטי או את ההבנה הגדולה ביותר של הדמויות. רגע זה, צריך להיות עוצמתי, חד, ולעורר בקוראים סקרנות מיידית להבין כיצד הכול התרחש.
לאחר שבוחרים את הסוף, יש לעבור אל הבנייה ההפוכה של האירועים. יש לקבוע כל שלב אחורה בצורה הגיונית והדרגתית, כך שכל סצנה תחשוף פיסה חדשה מן הפאזל. השיטה היא לחשוב על התוצאה קודם, ואז לשאול – מה היה חייב לקרות כדי להגיע לתוצאה זו? איך כל פרט קטן משתלב כדי להוביל לרגע האחרון?
סיפור מהסוף להתחלה, מחייב שליטה גבוהה בזמנים. יש לבחור כיצד לספר את החזרה, האם הסיפור חוזר אחורה בקפיצות גדולות או בהילוך איטי? האם כל פרק מציג נקודת זמן קודמת, או שישנן סצנות המקפלות את הזמנים פנימה והחוצה? בחירה עקבית בקצב תחזיק את הקוראים קרובים ומעורבים.
אחד האתגרים המרכזיים, הוא בניית דמויות המגלות פנים חדשות בכל שלב לאחור. במבט ראשון, הקוראים רואים תוצאה סופית, אך ככל שהסיפור מתקדם לאחור, מגלים עוד רבדים, מניעים סותרים או סודות חבויים. יש ליצור דמויות רב-שכבתיות היוצאות לאט לאור ככל שמתקרבים לנקודת ההתחלה.
כתיבת סיפור בסדר הפוך, דורשת גם כתיבה מדויקת מאוד של רמזים ופרטים. כל פרט הנחשף בהתחלה, חייב להיות מגובה בהסבר משכנע בשלבים המאוחרים יותר. יש לחשוב כבלש: כל עכבה המונחת בשלב הסופי צריכה להוביל חזרה אל עקבות קודמות.
כדי לשמור על מתח, כדאי לבנות קונפליקטים המתבהרים לאחור. במקום להציג בעיה ואז את פתרונה, מציגים מצב קיים ומשאירים את הקוראים תוהים מה גרם לו. בכל שלב נחשפת עוד שכבה שזורקת אור חדש על ההתרחשויות ומטלטלת את תפיסת המציאות של הקוראים.
התחלת הסיפור בסוף, מאפשרת גם משחקים מעניינים עם נרטיב ואמינות. אפשר לגרום לקוראים להאמין בגרסה אחת של האירועים, ואז לפרום אותה בהדרגה ולחשוף אמת שונה לחלוטין. כך יוצרים תחושת הפתעה מתמשכת וחוויה אינטלקטואלית מעוררת.
מבחינה סגנונית, כדאי לבחור קול מספר מתאים. מספר בגוף ראשון, יכול להכניס את הקוראים לראשה של הדמות המרכזית ולחשוף את עולמה בהדרגתיות. מספר כל יודע, יאפשר מבנה רחב יותר, של חשיפת נקודות מבט שונות על אותם אירועים, ולהראות כיצד כל דמות תפסה את המציאות באופן שונה.
סוף הסיפור, שהוא למעשה ההתחלה האמיתית, צריך להיות מספק במיוחד. יש לבנותו כך שכל החלקים שהתפזרו בסיפור יתחברו לתמונה מלאה וברורה. אם הצליחו ליצור תחושת "אהה!" גדולה ברגע הסיום, הסיפור יישאר חרוט בזיכרון הקוראים.
שימוש בפלאשבקים, קטעי יומן, רמזים חזותיים או פרטי תפאורה החוזרים שוב ושוב יכולים לעזור לבנות רצף פנימי גם בתוך סיפור המתקדם לאחור. יש לשלבם בחוכמה, כדי לא לבלבל אלא להעשיר את החוויה.
סיכום
בסיפור המתחיל מהסוף וחוזר להתחלה, השליטה ברגשות הקוראים חשובה במיוחד. יש לייצר מסע רגשי המתחיל בתוצאה הדרמטית ביותר, ואז חוזר לשורשים התמימים או השבריריים מהם הכול נולד. החזרה בזמן איננה רק טכניקה עלילתית, אלא גם חקירה אמוציונלית עמוקה של אובדן, חרטה, געגוע או אהבה.
