חג הפסח מציף בי מחשבות על חירות, כתיבה וכל מה שביניהם…
בחווית החיים הקצרה שלי בשלושים שנותיי על כדור הארץ,
אני מאמין שכתיבה היא החירות הגדולה ביותר שאדם יכול לאמץ לחייו.
זו היכולת להמריא בדמיון ולהמציא עולמות ויצורים בדיוניים.
היכולת לכתוב אירועים, סיפורים ונקודות מסיפור חיינו באופן רפלקטיבי.
והיכולת פשוט להביע.
לכתוב את עצמנו, כפי שאנחנו.
ככל שאנחנו גדלים ומתבגרים, הקולות בראשנו הולכים ומתעצמים.
אתגרי החיים מכניסים אותנו לקופסאות כאלה ואחרות, ותפקידה של האמנות הוא לשחרר אותנו לחופשי.
במאי הקולנוע פליני סיפר שהוא "השקרן הגדול בעולם", ולא סתם.
הרבה מאמינים שכתיבה היא תיעוד המציאות, או בריחה מהמציאות, אך אני מאמין שכתיבה יוצרת משמעותה יצירת מציאות חדשה.
כשאנחנו כותבים, אנחנו יכולים להיות כל מי שנבחר להיות.
גיבורי החיים שלנו, או גיבורה עוצמתית בגלקסיה רחוקה, הכל פרי דמיוננו.
וככל שנמשיך להתפתח, לצמוח ולתרגל את הכתיבה, נצליח לברוא מציאויות חדשות בכתיבה. עולמות חדשים.
זו הסיבה שהתחלתי לכתוב.
זו הסיבה שהתחלתי ללמד כתיבה.
וזו גם הסיבה שבחרתי לכתוב לך את המייל הזה.
אולי כתזכורת לכתוב שוב, במידה שעבר די זמן מאז הפעם האחרונה שכתבת.
ואולי כתזכורת להמשיך ללמוד ולגדול ככותבים וכיוצרים.
בצורה מסוימת, מסע הכתיבה לא מסתיים לעולם.
אני מאחל בחג הפסח הקרוב, שכל אחד ואחת מאיתנו נאפשר לכתיבה ולאמנות לקחת חלק משמעותי בחיינו.
זו משמעות החופש האמיתי, בעיניי לפחות.
