צבעים אינם רק תכונה חזותית. הם נושאים משמעות רגשית, זיכרונות, דימויים פנימיים ותחושות גופניות. כתיבה בצבעים, מבקשת מן הכותבים לאתר את הגוון של כל רגש, את צבע הסצנה ואת הצל המלווה זיכרון מסוים. לכל פרק, לכל דמות, לכל מבט, צבע. לא בהכרח כזה שרואים בעיניים, אלא כזה המורגש מתחת לעור. כאשר, משתמשים בצבע ככלי רגשי, מילים, הופכות לגוונים, והסיפור נצבע בתחושות חיות.
איך מתרגמים רגש לצבע כתוב
כעס, יכול להיות אדום כהה, קנאה ירקרקה, עצב, אפור כחלחל או סגול כהה. אין צורך לציין את שם הצבע, מספיק לתאר את התחושה שהוא מעורר. אם דמות חשה שמציאות חייה הפכה לצבע דהוי, הקוראים יבינו את עומק הדיכוי. אם התשוקה נכתבת כפרץ אור כתום עז, הקוראים יחושו בה עוד בטרם תבוא לידי ביטוי. צבע יוצר תדר. כשמציירים בסיפור תדרים נכונים, הקוראים, נעים בתוך עולם רגשי ברור, אפילו מבלי להבין במילים מה בדיוק קרה.
צבע כסמל מתמשך לאורך הסיפור
צבע, יכול להפוך סמל, למוטיב מתמשך. חזרה על צבע מסוים במצבים משתנים יוצרת עומק נוסף. צעיף אדום, החוזר במספר נקודות בסיפור מסמל אולי תשוקה, אולי סוד, אולי אשמה. כל הופעה שלו צובעת את הסצנה במשמעות נוספת. דרך הצבע נוצר הדהוד פנימי, זיכרון המקשר בין רגעים רחוקים ומחבר את הסיפור לרצף רגשי.
בחירה בגוונים מדויקים ולא בצבעים ראשוניים
במקום להשתמש בצבעים גולמיים, עדיף לבחור בגוונים המספרים סיפור. לא רק "ירוק", אלא "ירוק מחניק של אור פלורסנט". לא רק "כחול", אלא "כחול חיוור של שמיים רגע לפני גשם". הגוונים יוצרים עומק. הם מעידים על מצב נפשי, על תנועה פנימית, על איכות של רגש. ככל שהשפה נעשית מדויקת יותר, כך התמונה המנטלית הנוצרת ברורה יותר וטעונה יותר.
צבעים כתגובה של הגוף
תחושה פנימית, יכולה להיתרגם לצבע גופני. פחד המלבין את הפנים, בושה המאדימה את העורף, עור המקבל גוון אפרפר כתוצאה מעייפות עמוקה. הגוף מגיב לצבעים, ודרכם מספר על העובר עליו. תיאור שינוי צבע בעור, בעיניים, בשפתיים, כל אלה, יוצרים תחושה מוחשית של שינוי רגשי. כך, גם הקוראים חשים את הדמות דרך הצבע המשתנה בה.
ניגוד צבעים לבניית מתח
ניתן להשתמש בצבעים מנוגדים, במטרה לייצר קונפליקט פנימי או חיצוני. מרחב צהוב שטוף שמש, בו דמות עטופה בבגדים כהים, יוצר ניגוד בין הסביבה הפתוחה לרגש הסגור. חדר לבן, עם אישה שעיניה ירוקות כזעם בלתי מרוסן, יוצר תחושת ניגוד חזקה המכינה לפעולה. ניגוד חזותי, מעורר תחושת מתח, סימן למורכבות שלא נאמרה. כך גם ניגוד רגשי בתוך הדמות יכול לבוא לידי ביטוי דרך צבעים מנוגדים המתנגשים בגופה או בזיכרונותיה.
השתנות הגוון לאורך הסיפור
דמות, המתחילה בגוון פנימי של אפור קהה ומסיימת בטון חמים של כתום או ורוד, עברה מסע רגשי עמוק. שינוי צבעי הפנים, הסביבה או המרחבים בהם היא נעה מצביע על תהליך. הצבע נהיה עדות לשינוי, מדד עדין אך נוכח. אפשר לעקוב אחרי הגוון ולאורך הסיפור לזהות את התנועה שהדמות עברה. ללא צורך להסביר במילים, הקוראים מבינים שעבר עליה משהו מהותי.
צבעים כדרך לתאר קשרים בין דמויות
קשרים אנושיים, ניתן לתאר גם דרך אינטראקציה צבעונית. אחת מביאה עמה צבעים חמים, שנייה קודרת. אחת צובעת את החדר באור, השנייה משאירה בו כתם כהה. התיאור הצבעוני אינו חייב להיות מוחשי. הוא מבטא את הנוכחות, ההשפעה, הדינמיקה הלא נאמרת. הקוראים מבינים את טיב הקשר, דרך מה שהדמויות משאירות אחריהן במרחב הסיפורי.
סיכום
שימוש חכם בצבע, יוצר עקביות רגשית. גם כאשר העלילה משתנה, הגוון הרגשי נשמר. דרך זה הקוראים חווים סיפור, לא רק כרצף של התרחשויות אלא כרצף תחושות. הצבע שומר עליהם בתוך העולם הנבנה, מובילם דרך הגוונים, ומחזיק עבורם את תחושת המרחב הפנימי, גם כשהמילים מתפזרות. כך נבנה טקסט חי, רגשי, בלתי נשכח.
