גיבור ספרותי, כבר מזמן אינו צריך להיות מושלם, הרואי או מובן מאליו. ככל שכותבים יוצרים גיבורים פחות צפויים, מורכבים, סותרים, פגומים, כך מתרחבת הספרות ומעמיקה. גיבורים לא שגרתיים שוברים תבניות, מאתגרים את הקוראים, ולעתים, גם משקפים צדדים פחות נוחים של עצמנו. יצירת דמות יוצאת דופן, איננה נובעת מהמצאה מופרכת, אלא דווקא מן היכולת לזהות את המורכבות האנושית, ולהפכה ללב הסיפור.
לא מושלמים, אלא אנושיים
אחד המאפיינים המרכזיים של גיבורים לא שגרתיים, הוא הפגם. לא פגם חיצוני בלבד, אלא פגם פנימי, נטייה להרוס מערכות יחסים, קושי להתחייב, חרדה כרונית, אובססיה, עייפות קיומית. ככל שהגיבור פחות "נכון", כך עולה תחושת האמינות. הקוראים, אינם מחפשים מודלים להשראה, אלא דמויות, מהן ניתן ללמוד על עצמם. דווקא הגיבור שנופל, נכשל, מסתבך, בורח, הוא זה הנוגע באמת.
שבירת סטריאוטיפים באופן מודע
במקום גיבורה רומנטית עדינה: לוחמת עצמאית המסרבת לאהוב. במקום גיבור גברי ונחוש: נער המסתגר בחדר עם ספרים. השבירה צריכה להיות מהותית ולא רק חיצונית. אין מדובר בהחלפת מגדר או מוצא, אלא בבנייה של מהות פנימית בלתי צפויה. גיבורים לא שגרתיים אינם מצייתים לציפיות, הם מצייתים לעצמם. ככל שהבחירה בהם חדה וברורה יותר, כך הסיפור נחרט בזיכרון.
סתירות פנימיות כמפתח לעומק
גיבורים מעניינים, נושאים בחובם סתירות, אדם המקדיש עצמו לטיפול בזולת אך מתעלם מילדיו. אישה המפחדת להיחשף אך כותבת שירה בוטה. גבר קשוח המחזיק בחשאי אוסף בובות פורצלן. הסתירה איננה כשל, היא מקור לחיים. הקוראים, מתאהבים בדמות, בדיוק ברגע בו מגלים את הצד הסותר בה. הסתירה יוצרת מתח רגשי מתמשך, בלעדיו הדמות עלולה להפוך צפויה ושטוחה.
קולות לא נשמעים, דמויות בשוליים
כתיבה של גיבורים לא שגרתיים, יכולה גם להיות אקט חברתי. מתן קול למי שאינו מקבל מקום במרכז: נוודית, פליט, קשיש עם דמנציה, ילדה אוטיסטית, אישה טרנסג'נדרית מבוגרת. לא במטרה לסמן גיוון, אלא כדי לאפשר להם להיות דמויות מלאות: בעלי תשוקות, פחדים, חיים שלמים. לא כסמלים אלא כבני אדם. הבחירה לספר סיפור מבעד לעיניים פחות שכיחות יוצרת ספרות אמיצה ובעלת משמעות.
בניית עולם המגיב לדמות | ולא להפך
במקום להלביש את הגיבור לתוך עלילה קיימת, כדאי לתת לדמות עצמה לעצב את מהלך הסיפור. מה קורה כאשר דמות זו מתנגשת עם העולם? כיצד הסביבה מגיבה לשוני שלה? איך היא חווה את עצמה? כשהסיפור נבנה מתוך הדמות, ולא להיפך, מתקבל סיפור אותנטי, חי ונוגע. העלילה נובעת מתוך הקונפליקט הפנימי, ולא רק מתוך אירועים חיצוניים.
הימנעות מקלישאות של "גיבור אחר"
גם לגיבורים הלא שגרתיים, יש סכנות קלישאה: הגאון המטורף, המשוגע החכם, הילד השונה שרואה הכול. חשוב להעניק לדמות יותר ממאפיין אחד, לא לתת לשוני להשתלט על הדמות. השוני, הוא רק שכבה אחת. תחתיו צריך להתקיים עולם רגשי מלא, מניעים עמוקים, סיפור חיים עשיר. כך תיווצר דמות שאינה ייחודית לשם הייחוד, אלא משום שהיא משקפת מציאות חיה.
שילוב רגעי חולשה וחסד
דמות יוצאת דופן, אינה צריכה להיות רדיקלית בכל רגע. רגעי השקט, בהם היא נוגעת במישהו אחר, או מאפשרת לעצמה להרגיש, בונים אמון עם הקוראים. גיבור לא שגרתי, שומר על ייחודו דווקא כשהוא נוגע בפשטות: מבשל לאימו, מצייר על קיר, מציל חתול. הדיאלוג בין השוני לבין הרגעים האנושיים הוא מה שהופך אותה לדמות בלתי נשכחת.
השראה מן החיים האמיתיים
אין צורך להמציא. המציאות מלאה בגיבורים יוצאי דופן: מורות, המתנהלות בעולם כפילוסופיות, אבות חד-הוריים, שעובדים כמלצרים ביום וכותבים בלילה, נשים, שאינן עוזבות את הבית שנים, ומנהלות קהילות ברשת. ככל שמתבוננים עמוק יותר, כך מוצאים קווי אישיות בלתי צפויים. כתיבה מתחילה מהקשבה, לא רק לנאמר, אלא למה שמודחק, מושתק, מוסתר.
תרגול כתיבה | דמות בניגוד לסטנדרט
ניתן להתחיל מתבנית מוכרת: שוטר, מורה, סופר, בן נוער, ולשאול: מה יקרה אם הופכים את כל הציפיות על פיהן? אלו תכונות בלתי צפויות אפשר להעניק להן? לאחר מכן לבנות סצנה הממחישה שונות זו, לא רק במילים אלא בפעולה. ככל שמעמיקים אל תוך הדמות, מגלים שהיא אינה צריכה להיות קיצונית, רק כנה, אחרת, מדויקת.
