לפני שמשכתבים סיפור ישן, יש להפעיל מבט ביקורתי המנסה להבין מה עדיין חי בו: רעיון, תמה, דמות או סיטואציה דרמטית, ומה דורש ריענון. לא כל טקסט ישן ראוי לשכתוב, אך לעתים, דווקא יצירות שהוזנחו או נדחו בעבר עשויות להפוך לטקסטים עכשוויים מרתקים כאשר ניגשים אליהן בעין רעננה. שכתוב אפקטיבי, מתחיל בהבנת ליבת הסיפור: מה רציתם לומר אז, ומה בכוונתכם לומר עתה.
שמירה על השלד ושינוי הגוף
הטכניקה המומלצת לשכתוב, מתחילה בשימור השלד הבסיסי של הסיפור. כלומר, מבנה העלילה, האירועים המרכזיים ומסלול הדמויות: אך תוך שינוי אופן ההצגה, הסגנון, הזווית או המסר. ייתכן ותרצו להעביר את נקודת המבט לדמות אחרת, או להחליף את הזמן והמקום, לטובת הקשר רלוונטי יותר. כך שומרים על לב הרעיון אך יוצקים אותו לתוך תבנית סיפורית חדשה.
התאמת השפה לקהל עכשווי
אחד האתגרים המרכזיים בשכתוב, הוא ההתאמה הסגנונית. טקסטים ישנים, נכתבו לעתים בשפה מליצית מדי, או לחילופין בשפה מיושנת שאינה מתכתבת עוד עם הקוראים כיום. יש לנסח מחדש משפטים, לקצר פסקאות ארוכות, לוותר על תיאורים עמוסים מדי ולהכניס דיאלוגים קצביים ועכשוויים. חשוב, לשמור על תחושת אותנטיות, אך לא לאפשר לשפה לעכב את הקריאה.
בחינה מחודשת של הדמויות המרכזיות
דמויות מן העבר, עלולות להרגיש היום חד-ממדיות, סטריאוטיפיות או חסרות עומק רגשי. במהלך השכתוב, יש להעמיק את מניעיהן של הדמויות, לחזק את הקונפליקטים הפנימיים שלהן ולהוסיף רבדים פסיכולוגיים שיחברו את הקוראים אליהן. שינוי קל בפרטים: רקע משפחתי, טראומה בלתי מדוברת, תקווה מודחקת, עשויים להפוך דמות שטוחה לדמות חיה ונושמת.
שכתוב מתוך מבט חדש על המציאות
עולמות תרבותיים משתנים עם הזמן, ולכן שכתוב טוב, לוקח בחשבון ערכים עדכניים, סוגיות מגדר, פוליטיקה, מנטליות וקוד מוסרי. אם בעבר דמות נשית הוצגה כמי שממתינה להצלה, ניתן להפכה לדמות אקטיבית ומשפיעה. אם הסיפור נסוב סביב נושא רגיש: כגזענות, דיכוי או טראומה, יש לבדוק כיצד להציגו מבלי לחזור על תפיסות שאינן מקובלות כיום.
אינטגרציה של אלמנטים טכנולוגיים או סגנוניים חדשים
שכתוב, יכול גם לכלול התאמה לסביבה טכנולוגית חדשה: טלפון חכם, רשתות חברתיות, סייבר או מציאות מדומה. במקביל, אפשר לאמץ סגנונות כתיבה עכשוויים: כתיבה מקוטעת, שילוב תמלול הודעות, קטעי יומן, מכתבים או תסריטים. כך נוצרת תחושת רעננות ומודרניזציה של הסיפור.
עבודה עם מרחבים פנימיים של הדמויות
בעבר, סיפורים רבים נטו להתמקד בעלילה חיצונית בלבד. כיום קיימת ציפייה לרובד פסיכולוגי עמוק: כלומר, התעמקות בתחושות, זיכרונות, בחוויות הפנימיות של הדמויות. בעת השכתוב יש להוסיף רגעי שקט, מחשבה וחיבור רגשי. קטעים אלה, לא רק מעשירים את הסיפור, אלא אף מייצרים חיבור עמוק יותר עם הקוראים.
עיצוב מחדש של הסיום
במקרים רבים, סיומו של סיפור ישן, עלול להרגיש צפוי או בלתי מספק. בעת השכתוב, כדאי לבחון את אפשרות שינוי הסוף: לא בהכרח במטרה להפתיע, אלא כדי לעורר מחשבה. אפשרות אחרת, היא השארת סיום פתוח יותר, אמביוולנטי, כזה המעודד את הקוראים להרהר במשמעות הסיפור, זמן רב לאחר סיום הקריאה.
יצירת גרסה מקבילה במקום תיקון נקודתי
במקום לתקן טעויות נקודתיות או לערוך שינויים קלים, ניתן לגשת לתהליך כתיבה מחדש של סיפור אחר לגמרי, מתוך השראה ברורה מהסיפור המקורי. שינוי כזה, מאפשר חירות יצירתית רחבה יותר ומפחית את הלחץ לשמור על כל פרט. גרסה מקבילה מאפשרת ליצור עיבוד חופשי, אולי אף בז'אנר שונה, לדוגמה, להפוך סיפור ריאליסטי לסיפור מדע בדיוני או פנטזיה.
הזדמנות להתפתחות אישית דרך השכתוב
שכתוב סיפורים ישנים, אינו רק תהליך טכני אלא גם מסע פנימי. רבים חוזרים לטקסטים שכתבו בעבר, ומגלים בהם את עצמם כפי שהיו, עם קווי מתאר גולמיים של מחשבה ורגש. ההזדמנות לשכתב, היא גם הזדמנות לבחון כיצד השתנתם ככותבים, מה למדתם על העולם, מה למדתם על עצמכם: ואיך אפשר להביא כל זה אל תוך הסיפור.
סיכום
החיים משתנים, והכתיבה משתנה איתם. שכתוב נכון, אינו פעולה של חזרה לאחור, אלא דווקא צעד קדימה אל עבר גרסה עמוקה, עשירה ובוגרת יותר של סיפור שמגיע לו להישמע מחדש.









