כוחה של כתיבה פנטסטית בעברית, טמון ביכולתה ליצור עולם מקורי המושרש בתרבות המקומית. אין צורך לשאול "איך היו עושים זאת באנגליה של ימי הביניים", אלא "איך אנחנו יכולים לבנות עולם מקביל הצומח מתוך מה שאנו מכירים: התנ"ך, הקבלה, ספרות עברית, חגי-ישראל, השכונות בארץ, והשפות המרכיבות את הישראליות. פנטזיה כתובה בעברית, אמורה להרגיש אורגנית, חיה, לא מתורגמת. הקסם, אינו חייב להגיע מממלכה נידחת, הוא יכול להתחיל במרתפי ישיבה עתיקה בצפת או בבניין משותף בשכונת בת גלים.
שילוב יסודות יהודיים ומזרח תיכוניים בבניית עולם פנטסטי
המאגיה היהודית, כוללת עושר בל יתואר של סמלים, שמות, ספרים וגילויים. קללות עתיקות, שמות מלאכים, ספרי קבלה, פיוטים, תפילות וסיפורי חז"ל, כול אלה, יכולים לשמש כחומר גלם לעולם פנטסטי עשיר. יש מקום לדמיין ממלכה בה האור מגיע מהשילוב בין אותיות עבריות עתיקות, עיר תת-קרקעית המתנהלת לפי לוח עברי קדום, או עולם בו כול שבט מייצג תכונה מתוך עשר הספירות. גם השפעות ערביות, דרוזיות, ארמניות, אתיופיות ובדואיות יכולות להכניס צבע וניחוח ייחודי, בייחוד כאשר בונים עולם מרובה תרבויות המתנהל תחת קונפליקטים פוליטיים או קסמים המתחזקים רק כשורר שקט בין השבטים.
יצירת דמויות המתמודדות עם קונפליקטים ישראליים
גיבורי הפנטזיה, אינם חייבים להיות נסיכים, לוחמים או חכמים בני אלמוות. הם יכולים להיות חיילים, שחזרו משירות עם כוחות על-חושיים, נערים שגדלו במשפחות מסורתיות, ומגלים שהם נבחרים למטרה עתיקה, או בחורות אשר גדלו בפנימייה דתית, ומגלות שהן צאצאיות של שושלת של מכשפות צדק. הקונפליקט של הדמות המרכזית, חייב לכלול שורש רגשי עמוק: פחד, אשמה, אמונה, צורך להוכיח, כעס על העבר או על ההורים, תחושת שליחות או רצון לברוח מהייעוד. ככול שהרגש עמוק ואמיתי יותר, כך העולם הקסום ירגיש פחות דמיוני ויותר רלוונטי.
המצאת מיתולוגיה מקורית המרגישה כחלק מן המרחב
כול עולם פנטסטי טוב, צריך מיתולוגיה. בישראל, קל ליצור אחת המתחברת לסיפורים קדומים: שבטים נעלמים שגלו עם חורבן בית ראשון, יצורים מיסטיים שנעלמו עם העלייה הראשונה, כרמים קדומים המסוגלים לדבר, או קווים אנרגטיים הנטענים מחדש רק כשהלבבות האנושיים נפתחים. אין צורך להסביר הכול במכה אחת. להפך, כדאי לרמוז, לשחרר מידע טיפין טיפין, לבנות עולם ובו תחושת מסתורין ומסורת. ככול שהעולם יותר עקבי, גם אם הוא דמיוני לגמרי, כך הקוראים, מאמינים לו יותר.
שפה פנטסטית בעברית שאינה נשמעת מתורגמת
כתיבה, חייבת לנצל את העברית, לא רק כאמצעי ביטוי, אלא ככלי לבניית מציאות. שמות הדמויות, המקומות, הקסמים והאובייקטים, צריכים להרגיש עבריים, להישמע כחלק מן התרבות ולא כמו תרגום של שם לועזי. למשל: עין החורבן, מגדל הצופים, ספר החשכה, גשר הירח, או הברית הנשכחת. ניתן להשתמש במילים ארכאיות, אך תמיד במידה. אין צורך להכביד, העברית העשירה שלנו יכולה להחזיק עולם שלם גם מבלי ללכת לאיבוד בין שורשים עתיקים. דיאלוגים צריכים להיות חיים, חדים, עם קצב מקומי. מותר לדבר בשפה גבוהה יותר מהיומיומית, אך חייבת להיות בה נשימה.
קונפליקטים מוסריים המחזיקים את לב הסיפור
בכול פנטזיה טובה, לבו של הסיפור, אינו העולם אלא השאלות שהוא מעלה: מהו חופש? האם צריך לבחור בין ייעוד לבין חיים פרטיים? האם מותר לשקר כדי להציל עולם? דווקא בתוך עולם פנטסטי, ניתן לשאול שאלות הנוגעות לחיים עצמם. ככול שהמוסר שבור, מתערער, מתפתח, כך הסיפור נעשה עמוק יותר. פנטזיה בעברית, חזקה כשהיא מחברת בין הרוח והאדמה, בין רעיונות נעלים לבין שברונים יומיומיים.
סיום המותיר אחריו הד ובניית עולם הניתן לחזור אליו
הסיום, אינו חייב להיות "הכול טוב". הוא יכול להיות עגום, פתוח, מעגלי, מרומז, העיקר שהוא יסגור קו רגשי אחד וישאיר אחרים קצוות פתוחים. העולם הנבנה, צריך להיות עשיר מספיק כדי שהקוראים ירצו לשוב אליו, לאו דווקא בספר המשך, אלא בדמיונם. אם הצלחתם, ליצור דמויות אשר נכנסו ללב, קסם שנשאר בזיכרון, ורגעים אשר העלו דמעה או חיוך, יצרתם פנטזיה אמיתית, כזאת אשר מדברת בעברית, אך מהדהדת בליבם של כול הקוראים.
