כול כותב באשר הוא, פוגש בשלב מסוים את שאינו ניתן להתחמקות, ביקורת. לעתים, מדובר בביקורת רשמית: מבקר ספרות, עורכת או מורה לכתיבה. לעתים, היא מגיעה מהורים, מחברים, קוראים מזדמנים או אפילו מעצמכם. התמודדות עם ביקורת, הינה אתגר רגשי, מנטלי ויצירתי, ולפעמים, יכולה להכריע, האם תמשיכו לכתוב או תשתתקו.
איך להפריד בין היצירה לבין הזהות שלך ככותב?
כדי להפריד בין היצירה לבין הזהות שלך ככותב, עליך להבין שהטקסט שכתבת אינו זהותך. גם אם הכתיבה מאוד אישית, היא אינה מייצגת את ערככם כאדם. כותבים רבים שוגים בחשיבה שהביקורת נוגעת להם אישית, ולכן חווים פגיעה עמוקה. אך הכתיבה היא פעולה חיצונית, מלאכה, ופתוחה לפרשנות. חשוב לייצר מרחק בריא בין ה"אני" לבין מה שנכתב.
איך להקשיב לביקורת באמת ולא רק להתגונן?
כדי להקשיב לביקורת באמת ולא רק להתגונן, חשוב לדעת שקל להתגונן מול ביקורת ולהגיב בכעס, בציניות או בהסתגרות. אך יש ערך גדול בלשמוע. לא להסכים בהכרח, אך להקשיב. לעתים, הקול הביקורתי מגלה נקודה עיוורת, טון צורם, סיום שלא הבשיל. גם ביקורת קשה במיוחד יכולה לשאת בתוכה תובנה עמוקה אשר תסייע לטקסט הבא. הקשבה פעילה, לא מתגוננת, הינה מפתח לצמיחה.
הבנה מיהו המבקר ומהי כוונתו
לא כול ביקורת, היא שוות ערך. חשוב להבין מי עומד מאחוריה. האם מדובר בקורא מקצועי? באדם המכיר את עולמכם הפנימי? האם מדובר במי שבא לבנות או לפרק? יש להבחין בין ביקורת בונה, המציעה אפשרויות, שואלת שאלות, פותחת פתח, לבין ביקורת הרסנית או בלתי רלוונטית. סינון זה, הכרחי לבריאות הנפשית.
איך להתמודד עם הביקורת הפנימית הקשה מכולן?
כדי להתמודד עם הביקורת הפנימית הקשה מכולן, עליך לזהות את הקול הפנימי שאומר "זה לא טוב", "אף אחד לא יקרא את זה", "מה יחשבו". קול זה, המתחפש ליועץ אמיתי, הוא לא פעם תוצאה של פחד, השוואה, או פרפקציוניזם. יש לזהות קול זה, ולהפרידו מן המבט האמנותי האובייקטיבי. קול פנימי שאינו מציע דרך פעולה אלא רק משתק, הוא קול שיש לזהותו ולהרחיקו.
זיהוי דפוסים רגשיים מול ביקורת
לכול כותב, תגובה רגשית ייחודית לביקורת. ישנם הנסגרים, אחרים מתפרצים, חלק חשים בושה, ויש הנכנסים למשבר ארוך. חשוב, ללמוד להכיר דפוס זה, לזהותו ברגע שעולה, ולדעת לא לאפשר לו לשלוט. לפעמים, די ביום מנוחה, לעתים, בשיחה עם קול תומך, כדי לפרק את כוחו של הרגש הראשוני.
מה עושים עם ביקורת הנכנסת עמוק מדי
במקרים בהם הביקורת פוגעת בעצבים חשופים: נושאי זהות, טראומה, חשיפה אישית, יש מקום להשהות את הקריאה בה. אין חובה לקרוא כול מייל מיד, אין הכרח להקשיב לכול תגובה בזמן כתיבה. מותר לקחת מרחק. מותר להניח את הטקסט בצד ולחזור אליו רק כשיש חוסן רגשי מחודש. הגנה על הנפש היא חלק מן המקצוע.
הבחנה בין טקסט בתהליך לבין טקסט סופי
במהלך כתיבה, במיוחד בכתיבה יוצרת, יש שלבים, בהם הטקסט עדין, חשוף ובלתי מוגן. לא כול שלב מתאים לחשיפה. לעתים, מוקדם מדי לשתף, ולעתים, חשוב לבחור בקפידה למי מראים. טקסטים בשלבי טיוטה, צריכים סביבה תומכת, לא ביקורתית מדי. לעומת זאת, טקסטים מוגמרים המפורסמים לציבור כבר פתוחים לכול תגובה, והכותב נדרש לחוסן מסוג אחר.
איך לתרגל קבלה כעמדה יצירתית מול ביקורת?
כדי לתרגל קבלה כעמדה יצירתית מול ביקורת, עליך לבחור להיות תלמיד נצחי. גם סופרים ותיקים מקבלים הערות, עריכות, דחיות. החוכמה היא להמשיך לכתוב, למרות ואולי בזכות הקולות המאתגרים. קבלה איננה פסיביות, אלא תנועה יצירתית הנעשית בענווה, אומץ וסקרנות.
איך לכתוב על הביקורת עצמה כדרך להתמודד?
אחת הדרכים להתמודד עם ביקורת קשה, היא להופכה לחומר גלם. ניתן לכתוב מכתב תשובה, טקסט קצר, מתוך נקודת מבטו של הקורא הביקורתי, או אפילו דיאלוג פנימי בין קול הכותב לקול השופט. כתיבה זו, אינה חייבת להתפרסם, היא כלי לשחרור, לפרספקטיבה ולהפיכת הכאב לאמנות.
סיכום: איך להתמודד עם ביקורת ככותבים
ביקורת אינה אויב, אך גם אינה בהכרח מדריך אמין. כול כותב, נדרש ללמוד ללקט ממנה את הראוי ולהשליך את היתר. התמודדות עם ביקורת, מחייבת תרגול מתמשך של הקשבה, בידול רגשי, אומץ לחשוף אך גם יכולת התגוננות. בסופו של דבר, מי שבוחר לכתוב בוחר לעמוד מול עיניים רבות, ודווקא מתוך מפגש זה, נולדת הכתיבה החזקה מכול.
