כל דמות מתחילה משאלה פשוטה אך עמוקה – מי היא? לא מה היא עושה, לא היכן היא גרה, אלא מי היא באמת. הכותבים, צריכים להיכנס אל תוך ראשה של הדמות ולגלות את המנוע הרגשי הפנימי שלה. לכל דמות, פצע, כמיהה, סוד או זיכרון המכוון מעשיה, גם אם הדבר אינו נאמר במפורש. המטרה, אינה רק לכתוב דמות אשר תפעל, אלא דמות, שחייה הפנימיים יורגשו בכל מילה ובחירה.
היסטוריה אישית המורגשת בטקסט
דמות אמינה, נבנית מתוך הביוגרפיה שלה. היכן גדלה? מי גידל אותה? מה קרה לה בגיל שבע? מה היא זוכרת מהתיכון? איזה חוויות עיצבו את תפיסת עולמה? כל פריט מידע כזה שזור בתוך המילים, הדיאלוגים והתגובות הרגשיות של הדמות. אפילו אם לא מציינים את כל זאת בטקסט, התחושה תחלחל. רק כאשר יש לדמות עבר, ניתן לבנות לה הווה משמעותי.
התנהגות המבטאת קונפליקט פנימי
אין יוצרים דמויות כדי שהן יפתרו בעיות, אלא כדי שיתמודדו עם סתירות. דמות טובה, סוחבת עימה קונפליקט רגשי שאינו מרפה ממנה, פחד מול משיכה, צורך בשייכות מול רצון בבריחה, אהבה מול אשמה. מתח זה, מתבטא בכל החלטה שהיא מקבלת, ולעתים, אף בשתיקה. הקוראים, אינם צריכים להבין את הקונפליקט מיד, אלא להרגישו מתחת לפני השטח.
שפה וגוף | האופן בו דמות נראית ונשמעת
לכל דמות יש קול. לא רק איך כיצד מדברת, אלא גם כיצד היא מהססת, הדרך בה היא צוחקת, מתעצבנת או נמנעת. חשוב לכתוב דיאלוגים המובחנים לכל דמות: אוצר מילים, קצב, תחביר, חזרות, סלנג. במקביל, יש ליצור גם שפת גוף ברורה תנועות חוזרות, מחוות קטנות, הרגלים בלתי רצוניים. כך נוצרת נוכחות חיה, ולא רק ייצוג מילולי.
שאיפות ופחדים המובילים את הדמות
על מה הדמות חולמת? ממה היא הכי חוששת? איזה שאלות מניעות את הדמות לאורכו של הסיפור. החלום אינו חייב להיות ענק, לפעמים הדמות רק רוצה להיות נאהבת, או לא להיכשל שוב. פחד, גם לא חייב להיות דרמטי, מספיק שהיא חוששת להיחשף, או שעברה, יתפוס אותה. כל מהלך עלילתי, צריך להיבחן דרך העדשה, של מה שמוביל את הדמות מבפנים.
מורכבות | הסתירה כדלק רגשי
אין יוצרים דמות טובה, על ידי רשימת תכונות. דמות מורכבת, איננה רק “אמיצה” או “חכמה”, אלא גם קנאית, עצבנית, חסרת ביטחון ומלאת תקווה. ככל שיותר סתירות מתפקדות יחד, כך הדמות נעשית אמיתית יותר. גם בני אדם אינם קווים ישרים, ולכן ככל שהדמות תכיל יותר ניגודים פנימיים, כך הקוראים יזדהו ויתחברו אליה יותר.
מערכות יחסים המגדירות
דמות אינה חיה לבדה. הדרך בה היא מתנהגת עם דמויות אחרות, חושפת עליה יותר מכל תיאור. לצדו של מי היא מתרככת? מול מי היא מגיבה בעוינות? איזה קשרים נבנו סביבה, וכיצד הם משפיעים עליה? כאשר יוצרים את מערכת היחסים, בונים גם את זהותה. דרך האינטראקציות, הדמות נחשפת, משתנה ומתפתחת.
סביבה המעצבת תודעה
העולם בו חיה הדמות, אינו משמש רק כרקע, אלא משפיע על מי שהיא. האם היא גדלה במרחב המדכא אותה או מעודד אותה? האם היא מופנמת בגלל החברה או בשל הנסיבות? כל פרט: מהשכונה, השפה המדוברת, הטכנולוגיה סביבה, מעצב את תודעתה. כל פריט כזה, צריך להשתקף בתגובה הרגשית ובצורת מחשבתה של הדמות.
סיכום
הדרך הטובה ביותר לכתוב דמות, היא להיכנס לעורה. לא לתארה, אלא לחוות דרכה. לחשוב כמוה, לפחד כמוה, לכעוס כמוה. כל משפט, שייכתב מתוך הזדהות כנה יהיה חזק יותר מאלף תיאורים חיצוניים. דמות טובה, אינה רק המצאה, היא מראה לעצמכם, כפי שהייתם יכולים להיות, או כפי שאתם פוחדים להיות. וכשזה קורה – הקוראים, חשים זאת מייד!
