דמות שקרנית, יכולה להפוך לאחד המרכיבים החזקים ביותר בכל סיפור. קוראים, נמשכים לדמויות המסתירות מידע, מעוותות אמת, משחקות תפקידים או בונות לעצמן זהות מזויפת. יחד עם זאת, כתיבת דמות שקרנית, דורשת דיוק רגשי גבוה מאוד. אם השקרים שקופים מדי, הדמות נראית שטחית. אם הכול מוסתר באופן מוגזם, הקוראים, מאבדים עניין או מתבלבלים. האתגר האמיתי, אינו לגרום לדמות לשקר. כמעט כל אדם, משקר לפעמים. האתגר, הוא לגרום לקוראים, להבין למה הדמות משקרת, גם כאשר אינם מסכימים עימה. ברגע שהשקרים נובעים מפחד, בושה, צורך באהבה או הישרדות רגשית, הדמות, מתחילה להרגיש אנושית באמת.

הבנה איזה סוג של שקרנים אתם כותבים

לא כל השקרנים דומים. יש דמויות, המשקרות כדי לשלוט באנשים אחרים. יש המשקרות מתוך חרדה. אחרות, בונות לעצמן חיים שלמים על המצאות כי הן מפחדות שהאמת לא תספיק. לפני שמתחילים לכתוב, חשוב להבין מהו מקור השקרנות של הדמות. האם מדובר בהרגל ישן מן הילדות. האם הדמות למדה ששקרים מגנים עליה. האם היא נהנית מן המניפולציה עצמה. אולי היא בכלל משקרת כדי להרגיש מעניינת יותר. ככל שהמניע ברור יותר, כך השקרים הופכים אמינים יותר. קוראים ישראלים, רגישים מאוד לזיוף רגשי. הם מזהים מהר, כאשר דמות משקרת רק כי העלילה צריכה טוויסט. לכן, השקרים חייבים לצמוח מתוך האישיות עצמה.

שקרנים אינם חושבים שהם הנבלים

אחת הטעויות הגדולות בכתיבת דמות שקרנית, היא להפכה למרושעת בצורה מוגזמת. רוב האנשים המשקרים, אינם רואים עצמם כרעים. בדרך כלל, הם מצדיקים עצמם. הם אומרים לעצמם שהם מגנים על מישהו. שהם מונעים כאב. שהם פשוט צריכים עוד קצת זמן. לפעמים, הם אפילו מאמינים לשקרים של עצמם. כדי לכתוב דמות אמינה, צריך להבין איך היא מסבירה לעצמה את התנהגותה. ברגע שהשקרים מקבלים היגיון פנימי, הקוראים, מתחילים להאמין לדמות גם כשהיא משקרת. המורכבות, נוצרת כאשר הקוראים מבינים גם את הנזק שהדמות גורמת וגם את הפחד המפעילה.

שקרים קטנים חשובים יותר מן השקרים הגדולים

כותבים רבים, מתמקדים רק בשקר המרכזי של העלילה. סוד עצום, זהות בדויה או בגידה דרמטית. אך, דווקא השקרים הקטנים, הם אלה הבונים אמינות. דמות, המעמידה פנים שהיא אינה עייפה. המסתירה שהיא נפגעה ממשפט קטן. המשקרת לגבי היכן הייתה בערב. המחייכת למרות שהיא עצובה. כאשר הסיפור מלא בפרטים קטנים כאלה, גם השקר המרכזי, הופך משכנע יותר.

הגוף חושף את האמת

אחד הכלים החשובים בכתיבת שקרנים, הוא הפער בין המילים לבין ההתנהגות הפיזית. דמות, יכולה להגיד שהיא רגועה בזמן שידיה רועדות. היא יכולה לחייך, בזמן שהיא נמנעת מקשר עין. בישראל, בה אנשים רגילים לקרוא שפת גוף בצורה אינטואיטיבית מאוד, פרטים אלה, משמעותיים במיוחד. לא חייבים להשתמש בקלישאות כגמגום או הזעה מוגזמת. לפעמים, דווקא תגובות קטנות יותר ירגישו אמינות. דמות המדברת מהר מדי. מחליפה נושא. מסדרת שוב ושוב חפץ על השולחן. השקר נחשף דרך סדקים קטנים בהתנהגות.

לתת לקוראים להבין יותר מן הדמויות

בסיפורים רבים, הקוראים, נהנים דווקא כאשר הם מבינים שהדמות משקרת לפני שאר הדמויות. המתח, נבנה מן השאלה מתי הכול יתפרק. לכן, לא תמיד חייבים להסתיר את השקר לחלוטין. לפעמים, עדיף לרמוז לקוראים כבר מן ההתחלה שמשהו אינו יציב. מבט מוזר. סתירה קטנה. תגובה מוגזמת. זיכרון שלא מסתדר. כאשר הקוראים מתחילים לחשוד, הם נכנסים למצב דרוך יותר. כל שיחה, מקבלת משמעות כפולה.

השקרים שהדמות מספרת לעצמה

החלק המעניין ביותר בדמות שקרנית, אינו מה שהיא מסתירה מאחרים אלא מה שהיא מסתירה מעצמה. ישנן דמויות המשכנעות עצמן שהן מאושרות. אחרות, מאמינות שהן בשליטה למרות שחייהן, מתפרקים. יש המסרבות להכיר בזה שהן פוגעות באנשים סביבן. השקרים העצמיים, יוצרים עומק פסיכולוגי אמיתי. הם גם מאפשרים לדמות להתפתח לאורך הסיפור. הרגע, בו הדמות מתחילה לראות את האמת על עצמה יכול להפוך לאחד הרגעים החזקים ביותר בעלילה.

לא כל השקרנים כריזמטיים

בסדרות ובסרטים רבים, השקרנים, מוצגים כאנשים חלקלקים, בטוחים בעצמם ומקסימים. במציאות, הרבה שקרנים, דווקא נראים מבולבלים, חרדתים או חסרי ביטחון. דמות שקרנית, יכולה להיות שקטה מאוד. מופנמת. רגישה. אף נעימה ואדיבה. לפעמים, דווקא הדמויות הנראות הכי תמימות מסתירות הכי הרבה. כאשר שוברים את הסטריאוטיפ של השקרן הכריזמטי, הדמות, הופכת מפתיעה ואנושית יותר.

הרגע בו השקר מתחיל להתפרק

כל דמות שקרנית, חיה בפחד מסוים. גם אם היא מקצוענית במניפולציות, תמיד קיים איום שהאמת תיחשף. פחד זה, צריך להיות נוכח לאורך הסיפור. אפילו ברגעים שקטים. המתח, נבנה כאשר הדמות מתחילה לאבד שליטה על הסיפור שהיא בנתה. אנשים, מתחילים לשאול שאלות. פרטים אינם מסתדרים. הזיכרונות מתנגשים. ככל שהלחץ גדל, כך השקרים נעשים קיצוניים יותר או מתפוררים לחלוטין.

סיכום

קוראים, נמשכים לשקרנים כי שקרים הם חלק מהחיים האמיתיים. כולם מסתירים משהו. כולם בונים גרסה מסוימת של עצמם מול העולם. דמות שקרנית, מאפשרת לחקור פחדים אנושיים עמוקים מאוד. פחד מדחייה. פחד מחשיפה. פחד שלא יאהבו את מי שאנחנו באמת. כאשר כותבים דמות כזאת בצורה מורכבת, הקוראים, לא רק שופטים אותה. הם גם מזהים בתוכה חלקים מעצמם.