אווירה, הינה אחד המרכיבים החשובים ביותר בכתיבה יוצרת, ובו זמנית גם אחד הקשים ביותר להסבר. עלילה, ניתנת לתכנון. דיאלוגים, אפשר לערוך. דמויות, אפשר לבנות בצורה מסודרת. אבל אווירה, נוצרת ממשהו עדין יותר. היא התחושה אשר נשארת לקוראים בזמן הקריאה. מה שגורם לסיפור להרגיש חמים, מאיים, אינטימי, מלנכולי, מחניק או מלא תקווה. כותבים רבים, מתמקדים בעלילה ובדיאלוגים, ושוכחים שהקוראים רוצים גם להרגיש את עולם הסיפור. הם רוצים להרגיש את חום יולי-אוגוסט בתל אביב, את השקט הקר של ירושלים בלילה, את ריחו של החדר הישן או את המתח הנמצא באוויר לפני ריב משפחתי. אווירה טובה, לא נוצרת רק מתיאורים יפים. היא נוצרת משילוב של קצב, בחירת מילים, פרטים קטנים, רגשות ותת טקסט.

הבנת מה הדמויות מרגישות באמת

הדרך הטובה ביותר ליצירת אווירה, היא להתחיל מן המצב הרגשי של הדמויות. כותבים רבים, מנסים לבנות אווירה מבחוץ פנימה, אך בדרך כלל עדיף לעבוד הפוך. אם הדמות מרגישה חרדה, העולם סביבה ייראה חד, רועש ומאיים יותר. אם היא מאוהבת, אפילו רחוב אפור יכול להרגיש זוהר וחי. האווירה, אינה רק המקום עצמו, אלא האופן בו הדמויות חוות אותו. לכן, במקום לשאול "איך נראה החדר", עדיף לשאול "איך הדמות מרגישה בתוך החדר". התשובה, תשנה לחלוטין את התיאור.

בחירת פרטים המעבירים תחושה

אחת הטעויות הנפוצות ביותר, היא עומס תיאורים. כותבים רבים, חושבים שככל שיתארו יותר, כך האווירה תהיה חזקה יותר. בפועל, יותר מדי פרטים, מחלישים את התחושה. הסוד הוא, בחירת פרטים מדויקים המעוררים רגש. מאוורר ישן, שעושה רעש קבוע. חולצה לחה מזיעה, באמצע אוגוסט. אור פלורסנט חלש, בתחנת דלק בלילה. חלון שאינו נסגר עד הסוף, בחורף ירושלמי. פרטים כאלה, עובדים כי הם יוצרים תחושת מציאות. הקוראים, אינם צריכים לדעת איך נראה כל חפץ בחדר. הם צריכים להרגיש שהם באמת נמצאים שם.

מזג אוויר הוא כלי רגשי חזק

בספרות ישראלית, מזג האוויר יכול להפוך לכלי אווירתי משמעותי מאוד. החום הישראלי, הלחות, האבק, השמש החזקה או הגשם הראשון של החורף, משפיעים ישירות על התחושה של הסיפור. קיץ כבד, יכול ליצור תחושת מחנק ועצבנות. לילה חורפי שקט, יכול להגביר בדידות. רוח חזקה לפני סערה, יכולה לבנות מתח גם ללא שום פעולה דרמטית. יחד עם זאת, חשוב, לא להשתמש במזג האוויר בצורה צפויה מדי. לא כל סצנה עצובה, חייבת להתרחש בגשם. לפעמים, דווקא יום שמש רגיל, יכול להפוך רגע קשה לעוצמתי יותר.

קצב המשפטים משפיע על האווירה

כותבים רבים, לא שמים לב לכך שקצב הכתיבה יוצר אווירה. משפטים קצרים יוצרים מתח, לחץ ומהירות. משפטים ארוכים ואיטיים, יכולים ליצור תחושת חלום, עייפות או אינטימיות. אם הסצנה מתוחה, הקצב, צריך בדרך כלל להיות מהיר יותר. אם מדובר ברגע אינטימי או מלנכולי, ניתן להאט. האווירה, נוצרת גם מן המוזיקה של הטקסט עצמו. לכן, כדאי לקרוא סצנות בקול רם. אם הקצב אינו מתאים לרגש, הקוראים, ירגישו זאת מיד.

שימוש בחושים ולא רק במראה

כותבים רבים, מתארים רק מה הדמויות רואות. אולם אווירה חזקה, נוצרת מכל החושים.

ריח קפה שחור בדירה קטנה. רעש אוטובוסים מבחוץ. תחושת חול על העור אחרי ים. טעם של סיגריה בפה. זמזום מזגן באמצע הלילה.

כאשר משתמשים במספר חושים יחדיו, העולם הסיפורי, מתחיל להרגיש חי באמת.

בישראל, בה יש הרבה חוויות חושיות חזקות מאוד, הדבר עובד מצוין. חום, צפיפות, רעש וריחות הם חלק משמעותי מן החיים עצמם.

שתיקות יוצרות אווירה לא פחות ממילים

לעתים, האווירה החזקה ביותר נוצרת דווקא ממה שאינו נאמר.

שתיקה, בארוחת שישי משפחתית. אדם, שלא עונה להודעה. מבט קצר, בין שני אנשים בתחנת רכבת.

מתח, הנמצא מתחת לפני השטח משפיע על התחושה של הקוראים יותר מכל תיאור מפורש.

במיוחד בכתיבה אינטימית, אווירה, נוצרת פעמים רבות מן הפער בין מה שהדמויות מרגישות לבין מה שהן מוכנות להגיד.

לא כל סצנה צריכה להיות "יפה"

כותבים רבים, מנסים ליצור אווירה "ספרותית" דרך תיאורים יפים מדי. אך, אווירה אינה חייבת להיות פיוטית.

לעתים, דווקא לכלוך, מבוכה, צפיפות או עייפות יוצרים תחושה חזקה יותר.

חדר כביסה קטן בבניין ישן, יכול להיות מלא אווירה. תחנת דלק באמצע הלילה, יכולה להפוך למקום טעון רגשית.

אווירה, מגיעה מן האמת של הרגע ולא מיופי מלאכותי.

התאמה בין האווירה לסיפור

אווירה טובה, צריכה להתאים לטון הכללי של הסיפור.

אם מדובר במתח פסיכולוגי, האווירה, צריכה לייצר אי נוחות מתמשכת. אם זה רומן אינטימי, האווירה, צריכה לאפשר קרבה רגשית. אם מדובר בסיפור קיצי, הקוראים, צריכים כמעט להרגיש את החום על העור.

כאשר האווירה אינה תואמת לסיפור, הקוראים, מרגישים ניתוק גם אם הכתיבה עצמה טובה.

סיכום

קוראים, לא תמיד זוכרים כל פרט בעלילה, אך הם זוכרים איך ספר גרם להם להרגיש. ישנם ספרים הנשארים בזיכרון בשל תחושת בדידות מסוימת. אחרים, בגלל חום משפחתי, מתח בלתי פוסק או תחושת קיץ נוסטלגית. האווירה, היא מה שמחזיק את עולם הסיפור גם אחרי שהקריאה נגמרת. כאשר מצליחים ליצור אווירה אמיתית, הקוראים, לא רק קוראים את הסיפור. הם חיים בתוכו.