כתיבת סיפור המורכב כולו מדיאלוגים, מציבה אתגר ספרותי מורכב אך מתגמל במיוחד. כאשר מוותרים לחלוטין על תיאורים, מחשבות פנימיות והכוונת מספר, נוצר טקסט חשוף, חי ומיידי המעמיד את הקוראים בעמדת מאזינים פעילים. עבור קהל ישראלי, המורגל בשיח ישיר, בוויכוחים, בשיחות טעונות ובדיבור המחזיק בתוכו הרבה מעבר למילים, מדובר במבנה טבעי המאפשר חדירה עמוקה אל המציאות האנושית.

הבנת הדיאלוג כמבנה שלם

בסיפור המבוסס כולו על דיאלוגים, שיחה איננה קישוט אלא שלד הסיפור כולו. כול המידע על הדמויות, הקשר ביניהן, הרקע והקונפליקט, חייבים לעבור דרך הדיבור בלבד. אין מי שיסביר, יתאר או יכוון. הדיאלוג, נושא עליו את כול המשקל. לכן נדרשת הבנה עמוקה של דיבור אנושי, של מה שנאמר ושל מה שנמנע מלהיאמר.

בניית סיטואציה שמצדיקה שיחה מתמשכת

לא כול רעיון, מתאים לסיפור המורכב כולו מדיאלוגים. נדרשת סיטואציה בה שיחה טבעית מתרחשת לאורך זמן. מפגש בין בני משפחה, חקירה, נסיעה משותפת, ישיבה בבית קפה, שיחת טלפון או המתנה משותפת. הסיטואציה, חייבת לאפשר חילופי דברים אמינים ולהחזיק מתח פנימי. עבור קהל ישראלי, סיטואציות יומיומיות טעונות משמעות תרבותית עמוקה ומספקות קרקע פורייה לדיאלוגים עשירים.

הבחנה ברורה בין הדוברים

כאשר אין תיאורים חיצוניים, הקוראים, חייבים לזהות מי מדבר דרך הקול בלבד. כל דמות, נדרשת לשפה משלה, קצב משלה, ואוצר מילים ייחודי. דמות אחת, יכולה לדבר בקצרה ובחדות, אחרת יכולה להאריך ולהסתובב סביב הנקודה. ההבדלים, אינם רק סגנוניים אלא משקפים אופי, מעמד ויחסי כוח. ההבחנה הברורה, מאפשרת קריאה זורמת גם ללא ציון שמות.

העברת מידע דרך חיכוך

בסיפור המורכב כולו מדיאלוגים, אין מקום להסברים ישירים. המידע עובר דרך חיכוך בין הדוברים. סתירה, התחמקות, תיקון או חזרתיות, יוצרים משמעות. כאשר דמות, מתעקשת על ניסוח מסוים או מסרבת לענות, הקוראים, מבינים שיש שם משהו נסתר. מתח, נוצר מתוך הפערים ולא מתוך הצהרות.

שימוש בשתיקות ובקטיעות

גם בדיאלוג מילולי ניתן לייצר שתיקה. משפטים קטועים, תשובות חלקיות ושינויי נושא יוצרים חללים טעונים. השתיקות, אינן מסומנות אלא נחוות דרך הקצב. הקוראים, חשים את שלא נאמר דרך מה שנאמר בצורה עקומה או מאוחרת. עבור כותבים, מדובר בכלי עדין אך עוצמתי במיוחד.

קצב פנימי של השיחה

שיחה טובה, מחזיקה קצב משתנה. רגעים מהירים לצד האטות, חילופי דברים קצרים לצד מונולוגים סמויים. הקצב, נבנה דרך אורך המשפטים, חזרות ושימוש בשאלות. קצב נכון, מונע עייפות ומחזיק את הקוראים בתוך השיחה כאילו היו נוכחים בה.

חשיפת דמויות דרך דיבור

בסיפור המורכב כולו מדיאלוגים, הדמויות, נבנות אך ורק דרך האופן שבו הן מדברות. בחירת מילים, הומור, ציניות, הססנות או תקיפות מספרים הכול. גם טעויות לשון, סלנג מקומי ושימוש בביטויים מוכרים יוצרים עומק ואמינות. השפה המדוברת בישראל, עשירה ורבת שכבות, ומאפשרת יצירת דמויות חיות ומקומיות במיוחד.

קונפליקט כבסיס לשיחה

שיחה ספרותית, אינה חילופי נימוסים. נדרש קונפליקט ברור המניע את הדיאלוג. קונפליקט, יכול להיות גלוי או סמוי אך הוא חייב להיות נוכח. רצון שונה, פחד, סוד או מאבק על שליטה. כל משפט, מקדם או מעכב את ההתנגשות. ללא קונפליקט, השיחה, תיתפזר ותאבד מכוחה.

אמון בקוראים ובהקשבתם

כתיבה המבוססת על דיאלוגים בלבד, מחייבת אמון מלא בקוראים. אין מי שיסכם או יבהיר. הקוראים מאזינים, מחברים רמזים ומבינים הקשרים בעצמם. הקהל הישראלי, רגיל לקרוא שיח מורכב ולהבין משמעות מתוך טון ותזמון. האמון, מעצים החוויה, ואינו מקשה עליה.

סיום הנובע מהשיחה עצמה

הסיום בסיפור המורכב כולו מדיאלוגים, אינו חייב להיות הכרעה ברורה. לעתים, משפט אחרון המשנה הקשר או שאלה הנותרת פתוחה, מספקים סגירה רגשית עמוקה. שיחה, יכולה להיעצר באמצע או להסתיים באמירה יומיומית המקבלת משמעות חדשה. הסיום נובע מהדינמיקה ולא מבחוץ. כתיבת סיפור המורכב כולו מדיאלוגים, דורשת הקשבה עמוקה לדיבור אנושי, דיוק לשוני ואומץ לוותר על כלים מוכרים. כאשר המהלך מבוצע במודעות מלאה, נוצר טקסט חי, חד ומקומי, המוכיח כי לעתים, כול הנדרש כדי לספר סיפור שלם, הוא שיחה אחת טובה.