רומן המתרחש בישראל של פעם, חייב להתחיל בבחירה מדויקת של התקופה. שנות החמישים עם המעברות, שנות השישים והתקווה, שנות השבעים עם הטראומות שאחרי מלחמה, שנות השמונים עם עליית התרבות הפופולרית, או שנות התשעים עם מהפכת העלייה והגלובליזציה. כול עשור נושא עימו שפה, הלך רוח, נוף עירוני, ודפוסי חשיבה המבדילים אותו מיתר הזמנים. יש להתעמק בפרטים: איזה עיתונים קראו, מה שודר בטלוויזיה, כיצד התלבשו, היכן עמדו בתור, מה שתו, באילו מילים השתמשו, ממה פחדו ומה היו התקוות והאשליות? ככול שהכתיבה נוגעת בפרטים הקטנים, כך העולם מקבל ממשות עמוקה, והקוראים, נשאבים לתוך הזיכרון, גם אם לא חוו את התקופה על בשרם.
כיצד לשלב דמויות המייצגות שכבות חברה שונות ברומן היסטורי?
הרומן ההיסטורי הישראלי, איננו שלם ללא הצגת המגוון האנושי: עולים חדשים, ותיקים, מזרחים, אשכנזים, קיבוצניקים, עירוניים, חיילים, עקרות בית, ילדי פלמ"חניקים, נערים מחוסרי בית, רופאים בתחתית הסולם או פקידים שחולמים על קידום. כול דמות כזאת, מביאה עימה זווית שונה על החברה כפי שהייתה. מומלץ, להציג דמויות שחיות בתוך קונפליקט התקופה: מורה, המנסה לשלב עולים חדשים בכיתה, אם צעירה, המתמודדת עם ניתוק מן המשפחה שנשארה מאחור, חייל מילואים, שאינו מוצא מקומו באזרחות, או נערה הנקרעת בין המסורת למשיכתה לחיים מודרניים. ככול שהדמות משקפת קונפליקט עמוק, כך נוצר חיבור רגשי חזק יותר.
כיצד לשלב עלילה הנעה בין האישי ללאומי ברומן היסטורי?
ישראל של פעם, איננה רק תפאורה, היא חלק מן הסיפור. כול רומן היסטורי ראוי, צריך לשלב את האירועים הגדולים של הזמן: מלחמות, נאומים, שינויים פוליטיים, מחאות, לצד הסיפורים האישיים. כשאב מחכה לבן, מלחמה, כששכונה שלמה צופה בטלוויזיה בשידור ראשון, כשמשפחה עוברת למעברה ומגלה קושי שאיש לא הזהיר מפניו, כול אלה, יוצרים סיפור שהוא גם אינטימי וגם קולקטיבי.
אין צורך להעמיס מידע היסטורי, אך כן יש לשלב את התחושה, התחושה שאנשים חיו בזמן בו לא הכול היה ברור, בו העתיד היה פתוח וההווה לעתים, קשה לעיכול.
כיצד להשתמש בשפה תקופתית ברומן היסטורי שתהיה מובנת?
הרומן, חייב להיות כתוב בעברית עכשווית, הנשענת על שפת העבר. לא להעתיק ניסוחים ישנים באותם המילים, אלא לעצב תחושת תקופה דרך ביטויים, דרך המצלול, דרך העברית של העם. משפטים כמו "עוד לא הספיק להתאושש מהשוק של המעברה", "הילדים רצו אחרי המשאית עם הקרח", או "האזינו בקול נמוך לחדשות מהטרנזיסטור", כול אלה, מטעינים את הסיפור באותנטיות. גם שמות הדמויות חשובים: סימה, יצחק, רוזה, חיים, חנה, שלמה, שמות מתחברים ישירות לעולם של פעם. השמות יוצרים את התדר הרגשי הנכון ומעמיקים את תחושת התקופה.
אילו נושאים מרכזיים דורשים עיבוד רגשי עמוק ברומן היסטורי על ישראל?
בכתיבה על ישראל של פעם, עולים נושאים טעונים במיוחד: קליטת עולים, הבדלים עדתיים, פערים בין הקיבוץ לעיר, יחסי דת וחילוניות, מלחמות לא נגמרות, פוסט- טראומה שלא הוכרה, נשים תחת מגבלות חברתיות, חלומות שנשחקו. הסיפור, אינו צריך להטיף או לשפוט, אלא להציג את האנושי שבכול סיטואציה. הקוראים, מחפשים תובנה: כיצד אנשים חיו באמת, איך אהבו, מה פחדו לומר בקול, איזה חלומות נגנזו. ככול שהכתיבה נובעת מהקשבה אמיתית לעולם הזה, כך הסיפור נוגע.
מהי החשיבות של כתיבת רומן היסטורי על ישראל של פעם?
החשיבות של כתיבת רומן היסטורי על ישראל של פעם היא ביכולתו להאיר את ההווה דרך סיפורו של העבר. דרך סיפורו של הדור הקודם, הקוראים מבינים את הדור הנוכחי. לפעמים, בן הדור השני מספר את סיפור ההורים, לפעמים, מדובר במבט ישיר על התקופה מתוך עיני הדמויות, ולפעמים, הרומן מתרחש "שם אז" אך מדבר על מה שמתחולל "כאן עכשיו". בסופו של דבר, רומן ישראלי היסטורי, אינו רק מבט לאחור. הוא ניסיון להבין כיצד הפכנו למי שאנחנו, איזה חלומות נגנזו, אלו כוחות עוצבו ואיזה כאבים עדיין שוכנים מתחת לפני השטח. ככול שתכתבו את ישראל של פעם, מתוך כנות, עומק ורגש, כך סיפוריכם יהיו נצחיים.
