הישראליות החדשה, איננה מושג אחד קבוע, מדובר בתמהיל משתנה של זהויות, ערכים, מסורות, שפות ורקע חברתי המרכיב מציאות תרבותית, כלכלית ורוחנית מורכבת. ספר המתיימר לגעת בישראליות החדשה, צריך לחרוג מן הנרטיבים הישנים של צבר, קיבוץ או צה"ל, ולהציע הסתכלות רעננה: ישראליות בה חרדים, ערבים, להט"ב, מזרחים, עולים, צעירים מתל אביב ותושבים מן הפריפריה חיים זה לצד זה, לא בהרמוניה בהכרח, אבל תחת קורת גג אחת.

בניית דמויות המשקפות קונפליקט זהותי ולא רק סגנון חיים

הדרך לגעת בישראליות החדשה, היא באמצעות דמויות. לא דמות אחת סטריאוטיפית אלא פסיפס דמויות שחיות בין עולמות. צעירה להט"בית דתייה מירושלים, עולה אתיופית מהצפון המנהלת סטארטאפ, בן לדור שלישי למעברה הנשוי לאשכנזייה ליברלית, שוטר דרוזי המשרת בלב תל אביב. כל אחת מן הדמויות הללו, יכולה להיות מנוע עלילה בפני עצמה, אך העוצמה נבנית מתוך המפגש ביניהן.

המרחב הציבורי | סופרמרקט, תחבורה ציבורית, בית ספר

הישראליות החדשה, אינה מתרחשת באירועים גדולים, אלא ביום יום: בתור לקופת חולים, באוטובוס צפוף, בגן ילדים, בתלונה לשירות לקוחות. הסיפור חייב לשלב סצנות כאלה: בהן השפה מתערבבת, השמות אינם ברורים, הציפיות מהזולת משתנות. זו הזדמנות להציג סבלנות, אנטגוניזם, חמלה וגם גזענות סמויה. ככל שהמפגשים ייראו יומיומיים יותר, כך יישאו בתוכם כוח רגשי עמוק יותר.

פוליטיקה כשכבת רקע, לא כמסר ישיר

אין צורך להפוך את הספר למניפסט פוליטי. להפך, עדיף לתת למציאות לדבר דרך האירועים הקטנים. גזירת קצבה, חוק גיוס חדש, אירוע ביטחוני, מחאה ספונטנית, רפורמה במערכת המשפט, כל אלה, יכולים להיות נוכחים מבלי להשתלט על העלילה. ניתן, להראות כיצד הם משפיעים על הדמויות, לפעמים הן מסכימות, לפעמים מתווכחות ולפעמים פשוט עייפות מהכול. ספר טוב, יבחר להביא את הפוליטי לא דרך סיסמאות אלא דרך סיפור אישי.

שפה המשקפת את הרב-תרבותיות

שפה הישראליות החדשה, אינה רק עברית. היא שילוב סלנג צעיר, ביטויים בערבית, אנגלית, אמהרית, רוסית. מומלץ לשלב ביטויים שונים, מבלי להסביר הכול, אך כך שהקוראים יבינו דרך ההקשר. כל דמות צריכה לדבר את שפתה, לשקף את המקום ממנו באה, אך גם לנסות להבין, או לא להבין, את שפתו של האחר.

הפריפריה והמרכז | לא רק גאוגרפיה אלא תודעה

הסיפור, יכול לנוע בין באר שבע להרצליה, בין חצור הגלילית לגבעתיים, בין רהט לקריית אונו. אין מדובר רק במרחקים, אלא בגישות שונות לחיים: יחסים עם המדינה, אמונה בעתיד, חינוך, כסף, זהות מגדרית. אם הדמויות נפגשות באותם מקומות, למשל באוניברסיטה, בתור לרופא, או בתוך בניין משותף, ניתן ליצור מרחב שיח אמיתי המייצג את ההתנגשות והחיבורים.

החינוך, הילדים והדור הבא כסמל לשינוי

סצנות בבתי ספר, גני ילדים, שיעורי אזרחות או טקסי יום הזיכרון, מציעים מבט ישיר אל תוך הדור הבא, שם נבנית הישראליות הבאה. דמויות של מורות, הורים, תלמידים, מנהלות או יועצות, כולן מהוות מראה לערכים המשתנים, לגזענות המתמודדים עימה, או לשיח חדש הנוצר. ניתן לעקוב אחרי ילד המתבייש בשמו, ילדה המתחילה לשאול שאלות על עברם של הוריה, או תלמידה המאתגרת את התפיסה של "מי אנחנו".

הומור עצמי והיכולת לצחוק על הכול

בישראליות החדשה, יש לא מעט כאב, אבל גם הרבה הומור. כתיבה המצליחה לשלב הומור עצמי, רגעים מביכים, טעויות בתקשורת בין תרבויות או מצבים בלתי אפשריים, תרגיש אותנטית יותר. ניתן להכניס סצנות כדיון אבסורדי בקבוצת ווטסאפ של הבניין, חתונה בין משפחות שונות לחלוטין, או ניסיון כושל להסביר מנהג עדתי לחבר חדש. ההומור שובר מתחים, אך גם חושף את הלב.

מעמד כלכלי כקו תפר בין הצלחה לתסכול

לא מספיק לעסוק בזהות עדתית או תרבותית, מעמד כלכלי משחק תפקיד עצום. דמות מן הפריפריה הפורצת להייטק, בן לעולים המתמודד עם שכר נמוך, סטודנט מן השוליים המגיע למוסד יוקרתי: כולם מביאים זוויות חדשות: של הישג, קנאה, תסכול או גאווה. המעמד, איננו רק חומרי, אלא תחושת ערך עצמי, אמונה בזכות להשתייך.

כיצד מסכם הספר את תהליך הישראליות החדשה?

הספר, אינו חייב לספק פתרונות, אך צריך להשאיר פתח להבנה. אולי הדמויות אינן מתקרבות, אבל הן כבר לא שונאות. אולי לא נוצר גשר, אבל נבנה חלון. אולי אין הרמוניה, אבל ישנה סקרנות. סיום טוב, יוכל לשקף את אותה תחושת תנועה, לא של אחדות מזויפת, אלא של הבנה, שהישראליות החדשה, הינה תהליך מתמשך, עשיר, מרתק, ואנושי לעומק.