לפני שמבצעים מעבר מגוף ראשון לגוף שלישי בכתיבת סיפור, חשוב להבין את ההשפעה של כל גוף על הקוראים. כתיבה בגוף ראשון, מאפשרת קרבה רגשית מיידית, תחושת אינטימיות, גישה למחשבות ותחושות הדמות הראשית. לעומת זאת, כתיבה בגוף שלישי, מאפשרת מרחק מסוים, מבט רחב יותר, גישה לדמויות נוספות ולעתים, גם פרשנות על ההתרחשויות. מעבר בין שתי הגישות, משנה את האפקט של הסיפור כולו ועל-כן, חייב להיות מדויק ומודע.
בחירת זווית הראייה בכתיבה בגוף שלישי | חיצונית או צמודה
בכתיבת סיפור בגוף שלישי, קיימות שתי אפשרויות עיקריות: גוף שלישי יודע-כל, המאפשר לקוראים לדעת כל מה שקורה לכל הדמויות בכל זמן, וגוף שלישי צמוד, המגביל את המידע רק למה שהדמות הראשית רואה, חושבת או מרגישה. המעבר מגוף ראשון, לגוף שלישי צמוד, הוא טבעי יותר, כיוון ששומר על אותה נקודת מבט, רק מחליף את המילים "אני" ו"שלי" ל"היא", "הוא", "שלה" וכדומה. יש להחליט מהי מטרת המעבר: האם רוצים להתרחק מהדמות, להוסיף נקודות מבט או דווקא לשמור על תחושת הקרבה?
שכתוב מדויק של הקול הפנימי | מבלי לאבד את הייחוד
כאשר עוברים לכתיבה מגוף ראשון לגוף שלישי, חשוב לשמר את קולה של הדמות. אם בגוף ראשון, הדמות כתובה בשפה גבוהה, מלגלגת, חרדה או מלאת ביטחון, יש להעביר את אותו טון לגוף שלישי. התחביר יכול להשתנות, אך הקול הפנימי, צריך להישאר זהה. במקום “לא הבנתי למה הוא שתק”, יש לכתוב “היא לא הבינה למה הוא שתק”. הקול עדיין שלה, רק שהסיפור מסופר כעת מן הצד.
שינוי דקדוקי מלא | כל מילה נספרת
המעבר, דורש שכתוב שיטתי של כל מילות הגוף, הפעלים, ההתייחסויות העצמיות ומילות השייכות. “חשבתי על הילדות שלי” יהפוך ל“היא חשבה על הילדות שלה”. יש לשים לב לזמנים, להתאמה בין מינים, לריבוי ויחיד, לוודא שהמעבר אינו יוצר בלבול. רצף פעולות נכון, תחביר ברור והקפדה על עקביות מבטיחים קריאה חלקה גם לאחר שינוי הגוף.
בדיקת התפיסה העצמית של הדמות לאחר המעבר
לעתים, כתיבה בגוף ראשון, מבליטה את האופן שדמות רואה עצמה: קורבן, גיבורה, צינית, רגשנית. לאחר המעבר לגוף שלישי, ניתן להרחיב את התמונה: להראות כיצד אחרים תופסים אותה, להכניס רמיזות לכך שהיא טועה בהבנת עצמה או להאיר צדדים שלא היו גלויים לה עצמה. זוהי הזדמנות להעשרת הדמות מבלי לשנות את אופייה.
הוספת פרטים שלא יכלו להופיע בגוף ראשון
בכתיבת סיפור בגוף ראשון, הדמות יודעת רק את מה שהיא רואה ושומעת. בכתיבת סיפור בגוף שלישי, נפתחות אפשרויות להציג גם רגשות, פעולות או מחשבות של דמויות אחרות, תיאור סצנות מרוחקות או התרחשויות במקביל. אם המטרה היא להעמיק את העולם הסיפורי, הגוף השלישי מעניק גמישות רבה יותר. עם זאת, יש לשמור על איזון, ולא להפוך את הסיפור לקקופוניית קולות המתחרים על הבמה.
מרוויחים ומה מאבדים
יש לבחון היטב מה משתנה בעקבות המעבר. כתיבה בגוף ראשון, יוצרת לרוב קצב מהיר, תחושת יומן אישי, חיבור רגשי מידי. כתיבת סיפור בגוף שלישי, מעניקה לעתים, תחושת "ספרותיות" גדולה יותר, משקל אפי או מקום לריבוי פרשנויות. לפני ששוכתב כל הסיפור, יש לבדוק את התחושה החדשה המתקבלת, ולוודא שהיא משרתת את מה שרוצים להעביר לקוראים.
שכתוב דיאלוגים פנימיים ומחשבות
בכתיבת סיפור בגוף ראשון, מחשבות משתלבות בטבעיות עם רצף הדיבור. “אני חייב להבין מה היא מסתירה ממני”, הוא משפט פנימי רגיל. בכתיבת סיפור בגוף שלישי, יש להחליט אם לשלב את המחשבה במירכאות, בקו נטוי או כטקסט נפרד. דוגמה: “הוא היה חייב להבין מה היא מסתירה ממנו” או: הוא היה חייב להבין מה היא מסתירה ממנו. חשוב להחליט על קו סגנוני ולהישאר עקביים בו לכל אורך הסיפור.
תכנון מוקדם של נקודת המעבר
ניתן לבחור גם בשיטה בה מתחילים בכתיבת סיפור בגוף ראשון, ואז עוברים לכתיבת סיפור בגוף שלישי, או להפך. יש לתכנן היטב מתי ואיך זה קורה: ואם המעבר מתרחש בין פרקים? אולי בעקבות שבר נפשי של הדמות? אולי היא כותבת את עצמה בגוף שלישי כאקט של ניתוק או של תיעוד? משחקים כאלה, בין הגופים דורשים רגישות גדולה אך יכולים להעצים מאוד את החוויה הספרותית.
תרגול מעשי
כדי לשלוט בטכניקה, כדאי לקחת פסקה אחת הכתובה בגוף ראשון ולשכתבה לגוף שלישי. לאחר מכן, להשוות את התחושה, הקצב, הטון וההשפעה הרגשית. לעתים, תופתעו לגלות שהשכתוב מגלה רבדים שלא היו ברורים קודם. החוכמה, אינה רק להעביר את התחביר, אלא גם את הרגש, ההומור, הפחד, הכעס והאהבה, במדויק.
