רבים חשים משיכה לכתיבה, אך עוצרים עצמם מתוך מחשבה, שחסר להם את "הכישרון הדרוש". הרעיון שכתיבה היא תכונה מולדת השמורה למעטים, מעכב אנשים רבים מלהתחיל בכתיבה. בפועל, המציאות מורכבת בהרבה. כישרון עשוי לעזור, אך כתיבה היא בראש ובראשונה מיומנות נרכשת, תוצר של תרגול, חקירה והתמדה. הגיע הזמן לנפץ את המיתוסים בנושא זה.
מיתוס | כישרון הוא תנאי הכרחי לכתיבה
האמונה הרווחת שכישרון הוא דרישת סף לכתיבה יוצרת, מקורה בתפיסות רומנטיות ישנות. האמת היא, שגם סופרים מוערכים החלו דרכם בכתיבה פשוטה, גולמית ובלתי מלוטשת. רובם שיפרו יכולותיהם דרך קריאה מרובה, השתתפות בסדנאות, כתיבה יומיומית ופתיחות לביקורת. המפתח האמיתי להצלחה בכתיבה, אינו כישרון, אלא מחויבות לתהליך. כאשר נכתבות מאות טיוטות, נבדקות טעויות, נכתבות גרסאות חדשות ונלמדות טכניקות השיפור מגיע בהכרח.
מיתוס | מי שלא התחיל מוקדם לא יצליח
רבים סבורים, שאם לא התחילו לכתוב בגיל צעיר, אין טעם לנסות. בפועל, לא מעט סופרים, פרסמו את ספרם הראשון בגיל מבוגר. חלקם, החלו לכתוב לאחר פרישה, אחרים, בעקבות שינוי אישי עמוק. כתיבה, אינה תחום המוגבל בגיל, להפך. ככל שנצברות חוויות חיים, כך ישנו יותר חומר לכתיבה עמוקה ובשלה. כתיבה, יכולה להתחיל בכל גיל. אין זמן נכון. ישנו רק צורך פנימי, המתחיל לבקש ביטוי. כאשר נותנים לו מקום, הסיפור מתחיל להיכתב.
מיתוס | כתיבה איכותית מגיעה מהשראה פתאומית
המחשבה שצריך לחכות ל"השראה", כדי לכתוב היא אחת ההטעיות הנפוצות ביותר. השראה בהחלט קיימת, אך היא לעתים, תוצאה של עבודה יומיומית ולא התחלה קסומה. סופרים מקצועיים, אינם מחכים להשראה, הם מתייצבים מול הדף מידי יום, מתוך שגרה, ומשם נולדת היצירתיות. ככל שכותבים יותר, כך ההשראה מופיעה בתדירות גבוהה יותר. השראה אוהבת עקביות. כאשר יוצרים עבורה תנאים, היא באה.
מיתוס | אם הביקורת שלילית – סימן שאין כישרון
ביקורת שלילית, אינה מדד לאי-כישרון. כל כותב, עבר שלבים של דחייה, טקסטים שנכתבו ונגנזו, קטעים שנפסלו או עברו עריכה נוקשה. היכולת להכיל ביקורת, להפיק ממנה תובנות ולהמשיך לכתוב, היא אחת התכונות החשובות ביותר של כותבים מצליחים. דווקא התמודדות עם ביקורת, פנימית או חיצונית, מפתחת את הסגנון האישי, את החוסן הנפשי ואת הביטוי הייחודי של כל כותב. התקדמות נמדדת לא ברמת השלמות אלא ברמת ההתמדה.
מיתוס | רק מי שכותב שירה או פרוזה "אמיתית" נחשב לסופר
הגדרה צרה של "כתיבה ראויה" מדירה קולות רבים. כתיבה יוצרת, מתקיימת גם בבלוגים, בפוסטים אישיים, ביומנים, בקומיקס ובמכתבים. כל דרך כתיבה, בה קיימת שאיפה לבטא, לגעת, ליצור, היא ביטוי יצירה. אין צורך להיכנס לתוך תבניות מוכרות כדי להיחשב כותבים. דווקא חופש הז’אנר, הוא המביא פריחה אמיתית. הסיפורים הגדולים ביותר, מגיעים לעתים, ממקומות בלתי צפויים, לא קונבנציונליים, מלאים באומץ ונשמה.
תרגול, סקרנות והקשבה | אבני הבניין האמיתיים
כותבים, לומדים כל הזמן. דרך קריאה מגוונת, דרך התנסות בטכניקות חדשות, דרך העזה לכתוב גם כשהכתיבה לא "יוצאת מושלמת". תרגול יום-יומי, פתיחות לחוות דעת, קריאה בקול, עבודה עם עורכים: כל אלה מעצבים את הקול האישי ומפתחים את היכולת להחזיק סיפור חזק ומדויק. כתיבה, אינה יעד, אלא דרך. בכל יום כותבים טוב יותר מאתמול. כל יום כזה מוסיף שכבה נוספת לעומק ולרוחב הביטוי.
כישרון כזרע | לא כעץ שלם
גם אם קיימת נטייה טבעית למילים, היא איננה ערובה ליצירה. כישרון בלתי מגובה בעבודה מתמדת הוא פוטנציאל לא ממומש. לעומת זאת, התמדה לאורך זמן, ללא "כישרון בולט", יכולה להניב טקסטים מצוינים. השאלה האמיתית איננה "האם יש לי כישרון?", אלא "האם אני מוכן להופיע מול הדף פעם אחר פעם?" כישרון הוא התחלה. הדרך היא הבונה את היכולת.
סיכום
כתיבה, אינה נחלתם של יחידי סגולה. המוכנים ללמוד, להעז, לטעות ולהמשיך, יכולים לכתוב. הכישרון האמיתי טמון בנכונותכם להקשיב לעצמכם, לחקור את העולם, ולהתמסר למסע. לא צריך להיות "כותב מלידה" כדי להיות סופר. צריך פשוט, לכתוב.
