הדמות הישראלית המודרנית, איננה סטטית. היא חיה בתוך מרחב משתנה של תרבות, פוליטיקה, מגדר, אתניות וגלובליזציה. כתיבה אותנטית שלה דורשת הבנה מעמיקה של השינויים החברתיים בארץ והיכולת לתרגמם למורכבות נפשית, לשפה ייחודית ולבחירות התנהגותיות אמינות. כותבים, המעוניינים לבנות דמות כזאת, צריכים להתבונן בישראל של היום לא דרך קלישאות, אלא דרך עיניים הרגישות לפרטים, לחיבורים ולפערים.
מה ישראלי בדמות הישראלית
שאלה ראשונה אותה כותבים שואלים היא: מה מגדיר את הישראליות של הדמות? האם מדובר במקום מגוריה? בשפתה? בשירותה הצבאי? בחיכוך עם המציאות הפוליטית? התשובה לשאלה, אינה אחת. דמות ישראלית, יכולה להיות מתנחל, היפסטר תל אביבי, עולה מרוסיה, בת לעובדים זרים, חרדי, בדואית מן הנגב או סטודנטית מבאר שבע, כל אחת מהן מייצגת פן אחר בזהות הלאומית. המשימה היא הבנת נקודת מבטה של הדמות, עולם מושגיה, וכתיבתה באופן המכבד את מורכבותה ואינו מצמצם אותה לסטריאוטיפ.
שפה המשקפת מקום וזמן
העברית המדוברת, משתנה מקבוצה לקבוצה, מן הרחוב אל המעמד האקדמי, מן הצבא לאולפנים, ומן המרכז אל הפריפריה. כל דמות ישראלית מודרנית, חייבת לדבר בשפה המותאמת להקשרה. חשוב לשים לב לא רק למילים, אלא לקצב הדיבור, לסלנג, לשיבוצים התנ"כיים או לשברי אנגלית. ככל שהשפה תהיה מדויקת, כך הדמות תחייה באמת על הדף. כותבים, חייבים להקשיב לאנשים אמיתיים, להקליט דיאלוגים ברחוב, להסתכל על שפת גוף, ולתרגם כל זאת, לטקסט חי.
מתחים פנימיים כחלק מן הישראליות
הדמות הישראלית, כמעט תמיד חיה בתוך קונפליקט: אידיאולוגי, כלכלי, מגדרי או תרבותי. מתחים אלה, נוכחים בתוך סיפורה האישי: צעיר הקרוע בין נאמנות משפחתית לקריירה בהייטק, אישה המתחבטת בין דת לחופש אישי, בן למהגרים המנסה להשתלב במיינסטרים התרבותי. ככל שמתח זה מובנה היטב, כך הדמות מקבלת עומק. בישראל, בה הזהות תמיד נזילה ומתנגשת, הדמויות אינן יכולות להיות שלמות ורגועות. הן חייבות לשאת בתוכן את הקונפליקט, אפילו אם הוא חבוי.
המרחב הישראלי כסיפור משנה
אי אפשר לכתוב דמות ישראלית בלי לגעת במקום בו היא חיה. דמות מחיפה לא תתנהג כמו דמות מתל אביב, ירושלים, רהט, קריית שמונה או עכו, לכל עיר קוד חברתי, כלכלי, תמהיל אתני שונה ואף נוף רגשי אחר. כותבים, חייבים להבין את המרחב לא רק פיזית, אלא כחלק מנפשה של הדמות. הרקע החברתי, תחושת השייכות או הניכור, מקומות הבילוי, התחבורה הציבורית: כל אלה בונים את ההקשר שבלעדיו הדמות אינה מתקיימת.
להתחבר לחיים עצמם | תחקיר ותצפית
יצירת דמות ישראלית מודרנית, לא מתבצעת מן הכיסא בבית. יש לצאת לרחוב, לשבת באוטובוס, להקשיב לשיחות, לקרוא פרופילים ברשתות החברתיות, לדבר עם אנשים ממגזרים שונים. הדמות נוצרת מתוך המציאות, לא מתוך התיאוריה. כל פרט קטן, כיצד היא אוחזת את הטלפון, באיזה עיתון היא גולשת, מה היא לובשת כשחם באוגוסט – מידע זה, יוצר אמינות. כותבים, נדרשים להיות צללים, אוספי רגעים, בנאי עולמות, מתוך פירורים של מציאות.
מהי דמות ישראלית שאינה דידקטית
הנטייה לכתוב דמויות כדי להעביר מסר חברתי חזק קיימת אצל כותבים רבים. אך דמות ישראלית מודרנית, אינה צריכה להיות נושא לסוגיה, היא קודם כול אדם. בעלת פחדים, אהבות, סתירות, בדידות וחיפוש אחר משמעות. אם היא נכתבת כאמצעי למסר בלבד, הקוראים, יחושו בכך ויאבדו עניין. הדרך ליצירת דמות אמינה, היא להעניק לה מרחב קיום גם ללא מטרה. כתיבה כזו, מאפשרת לדמות לדבר בשם עצמה, מבלי להפכה לדוגמה אלא לסיפור.
סיכום
ככל שהחברה הישראלית משתנה, גם הדמויות הספרותיות חייבות להשתנות. על הכותבים, לעקוב אחרי טרנדים תרבותיים, שינויים בזהות המינית, בתרבות הצריכה, בניידות החברתית ובמערכת הערכים. הדמות הישראלית, אינה פסקנית, אלא מתהווה. כתיבתה, דורשת תשומת לב, מחויבות להבנה, ונכונות להישאר עם שאלות פתוחות. שם טמון כוחה האמיתי של הספרות בישראל, לא לספק תשובות, אלא להאיר מציאות חבויה דרך עיניו של מישהו שחי כאן ממש עכשיו.
