שירה אוטומטית, נולדה מתוך מגמות האוונגרד של ראשית המאה העשרים, בראש ובראשונה מתוך התנועה הסוריאליסטית, ששאפה לפרוץ את גבולות התודעה הרציונלית ולאפשר זרימה ישירה של מחשבות, רגשות ודימויים אל תוך הכתיבה. הרעיון היה פשוט אך מהפכני, לכתוב מבלי לעצור, בלי לצנזר ובלי לחשוב. אך עבור כותבים בני זמננו, שירה אוטומטית איננה רק ניסוי צורני או מרד סגנוני, אלא כלי עמוק לעבודה פנימית, יצירתית ורגשית.
על-מנת להתחיל בתרגול שירה אוטומטית, יש לשחרר שליטה. לא להכין מבנה, לא לחשוב על תוכן ולא לתכנן מראש דימויים. התרגול הבסיסי מבקש להניח עט על נייר או אצבעות על מקלדת, ולכתוב ברצף. כל עצירה מחשבתית היא חסימה אותה יש לעקוף. גם אם חוזרים על מילה, וכותבים שטויות, גם אם התחביר לוקה, ממשיכים. מתוך הכאוס, עולה קול.
הטקסטים הראשונים עלולים להיראות כאוסף מילים מפוזר, אך עם הזמן עולה תדר ייחודי. לא תבנית שירית מוכרת, אלא קול אישי שלא עבר דרך סינון מודע. אותו קול נושא עמו רמזים: זיכרונות, פחדים, פנטזיות, נופים פנימיים. ככל שמאפשרים לו להופיע, מתגבשת שפה חדשה. לעתים מקוטעת, לעתים מוזיקלית ולעתים חידתית. אך תמיד, חיה.
שירה אוטומטית, נבדלת מכתיבה אינטואיטיבית בכך שהיא כמעט טכנית בתהליך: קצב, דחף, מהירות. אך היא גם אישית, מאוד. היא איננה מבקשת לייצר יצירה “טובה”, אלא לחשוף את מה שבדרך כלל נבלם. ניתן לכתוב כך במשך חמש דקות מדי יום, ואז לבחור מתוך החומר הגולמי שורות, מילים או מקטעים המהדהדים, ולעבדם לטקסטים שלמים. אך גם אם לא מעבדים, התהליך עצמו מטעין את הקול הפנימי ומגביר חיבור יצירתי עמוק.
אפשר לשלב שירה אוטומטית כחימום לפני כתיבת טקסטים מובנים יותר. ניתן גם להכניס את העיקרון שלה לתוך שירים בנויים, לאו דווקא לשמור על הזרימה, אלא לאפשר לקטעים מתוכם להישמע כאילו נכתבו ללא תיווך. במילים אחרות: להכניס את הספונטני אל תוך הערוך. הדבר מעניק לשיר תחושת אמת, נוכחות ותעוזה.
שימוש נוסף בשירה אוטומטית, הוא בתגובה לגירוי חיצוני, תמונה, מוזיקה, משפט אקראי ותנועה. לדוגמה, להשמיע מוזיקה לא מוכרת, לעצום עיניים ולכתוב ברצף. או לבחור חפץ מן החדר ולכתוב עליו חמש דקות מבלי לחשוב. התוצאה מפתיעה: הטקסט אינו רק תיאור, אלא הקשר רגשי, אסוציאטיבי, לעתים כמעט נבואי.
שירה אוטומטית, גם יוצרת מגע עם חלקים בלתי מודעים, לא מעובדים. לעתים עולים משפטים שלא ברור מה מקורם, אך הם טורדים, מסקרנים ומלאי משמעות. אלה הם זרעי שירה אמיתיים. ברגע בו מפסיקים לשפוט את איכותם, ומתחילים להקשיב לתדר, נפתחת אפשרות לכתיבה חושפת, עמוקה ומטלטלת.
חשוב להבהיר: שירה אוטומטית, איננה תירוץ לכתיבה רשלנית. זוהי דרך לעקיפת השיפוט הראשוני, אך מתוך כך, להיכנס אל המרחב בו נולדת שפה חדשה. ניתן לשלבה גם בתוך תהליכים קבוצתיים: קריאת טקסטים אוטומטיים מעלה הקשבה עמוקה, יוצרות קשרים בין משתתפים ופותחת שיחה שאינה אינטלקטואלית בלבד, אלא חווייתית.
סיכום
שירה אוטומטית מחזירה את הכותבים אל עצמם. לא דרך ניתוח, לא דרך מבנה, אלא דרך זרימה. היא שפה שמקורה בגוף, בתודעה החולמת, במקומות שאינם נוגעים בהם ביום-יום. ומשם, צומחת שירה אמיצה באמת.
