ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
מה זה סטוריטלינג (Storytelling)?
סטוריטלינג זה אומנות הסיפור.
ובלי לשים לב אנחנו נתקלים בהמון רגעי סטוריטלינג.
כלומר אנחנו כסטוריטלר, כמספרי סיפורים ביום יום שלנו, אם זה במפגש חברי או משפחתי שאנחנו מספרים על הטיול האחרון שלנו ליוון או בכל שיחה שאנחנו מנהלים בסוף כל שיחה היא סיפור.
ואני כן רוצה רגע להסתכל על סטוריטלינג דווקא עם מקום שהוא ספרותי.
איפה זה פוגש אותנו ככותבים וסופרים ביום יום שלנו וביצירה שלנו?
אז אני מאמין שיש המון דרכים לספר סיפור.
אנחנו חיים בעידן שיש בו הכל מהכל.
כבר עשו סרט על כל נושא, סדרה על כל נושא וכנראה כתבו המון המון ספרים על כל נושא.
אני תמיד אוהב לספר שהספר הראשון שלי זה סיפור מסע שמתקיים בהודו.
ומאז שיצא ב2017 ועד היום, יצאו עשרות ספרים על הודו.
כלומר מאוד קשה להיות ייחודי.
ובלי לשים לב אנחנו נתקלים בהמון רגעי סטוריטלינג.
כלומר אנחנו כסטוריטלר, כמספרי סיפורים ביום יום שלנו, אם זה במפגש חברי או משפחתי שאנחנו מספרים על הטיול האחרון שלנו ליוון או בכל שיחה שאנחנו מנהלים בסוף כל שיחה היא סיפור.
ואני כן רוצה רגע להסתכל על סטוריטלינג דווקא עם מקום שהוא ספרותי.
איפה זה פוגש אותנו ככותבים וסופרים ביום יום שלנו וביצירה שלנו?
אז אני מאמין שיש המון דרכים לספר סיפור.
אנחנו חיים בעידן שיש בו הכל מהכל.
כבר עשו סרט על כל נושא, סדרה על כל נושא וכנראה כתבו המון המון ספרים על כל נושא.
אני תמיד אוהב לספר שהספר הראשון שלי זה סיפור מסע שמתקיים בהודו.
ומאז שיצא ב2017 ועד היום, יצאו עשרות ספרים על הודו.
כלומר מאוד קשה להיות ייחודי.
ובחוויה שלי, הייחודיות שלנו היא דרך הסטוריטלינג שלנו, דרך הצורה שבה אנחנו מספרים את הסיפור.
וטיפ שאני מאוד אוהב לתת לכותבים לאורך השנים זה מיקוד.
לא בהכרח מיקוד בכתיבה של תתרכזו בלי הפרעות רקע, אלא מיקוד בסטוריטלינג עצמו.
מיקוד בקו הסיפורי.
וטיפ שאני מאוד אוהב לתת לכותבים לאורך השנים זה מיקוד.
לא בהכרח מיקוד בכתיבה של תתרכזו בלי הפרעות רקע, אלא מיקוד בסטוריטלינג עצמו.
מיקוד בקו הסיפורי.
אני מספר עכשיו סיפור, אני רוצה לתת לקוראים שלי את התחושה שהם נוכחים בתוך הסיפור.
כי אם אני אקפוץ בין סיפור לסיפור, אקפוץ מהר מדי בין דמות לדמות אז הקורא יכנס לאיזושהי סחרחרה כזו. יהיה לו מאוד קשה לעקוב.
עכשיו היום, בעידן הדיגיטלי של 2024שהכל מהיר והכל רגעי, מאוד קל לי להשתעמם.
אני רק צריך פעם אחת, רגע אחד, שאני שנייה לא מבין מי נגד מי ואני שם את הטקסט או את הספר בצד.
זה קורה הרבה לכולנו.
יש משהו יותר טוב בחוץ. וזה האתגר שלי ככותב, לא לשעמם את הקורא.
והדרך שלי לעשות את זה לגרום לקורא להרגיש נוכח יותר בסיפור וככה יהיה לו הרבה יותר קשה להניח את הסיפור בצד.
ויש שתי דרכים שאני אעשה את זה ואלו נושאים שאני עוסק בהם הרבה, הטכניקות שאני מדבר עליהן הכי הרבה.
הדרך הראשונה זה תיאורים.
אני רוצה לגרום לקורא לראות את מה שאני כותב עליו.
למשל אני רוצה לכתוב על איזה אי ביוון ואני הייתי שם. אני רואה הכל לפרטי פרטים: החופים הלבנים, הרכבים הישנים ואת ההמון פטה. בכל מקום יש המון גבינת פטה.
אז אני ממש צריך לראות בעיניים שלי את התמונות.
אבל יכול להיות שהקורא מעולם לא היה ביוון או יכול להיות שהוא לא היה ביוון 30 שנה והיוון שהוא זוכר היא יוון אחרת לחלוטין.
אנחנו רוצים לעשות מאמץ ולגרום לו לראות את התמונות שאנחנו רואים.
אם זה היה סרט, הוא לא היה צריך להתאמץ, פשוט רואה הכל לנגד עיניו.
בספר אני צריך להנגיש את זה.
כדי ליצור סטוריטלינג איכותי אני רוצה לתת לקורא את התחושה שהוא רואה את הסצינה.
הדרך השנייה היא כמובן הדיאלוג.
בואו נכניס את הקורא פנימה וניתן לו גם את הסאונד.
בואו נלחץ על השלט שמבטל את המיוט וניתן לקורא לשמוע את הדמויות מדברות.
לא שיחות תמציתיות של וואצאפ של "היי מה קורה? מה חדש?"
בואו ניתן לקורא קצת יותר.
בואו ניתן לו לדבר את עצמן החוצה.
יכול להיות שעכשיו יש זוג שאני כותב שנמצא ביוון. וזה לא משנה אם זה סיפור אמיתי או סיפור עלילתי, כל סיפור הוא סטוריטלינג, הזוג נכנס לאיזשהו ויכוח.
אני יכול לכתוב לעומק את הויכוח ואת הרגשות ואת התחושות ואת הכעסים ואת הכאבים או שאני יכול לשמור על זה מאוד מתומצת.
והרבה כותבים, משום מה, בוחרים לשמור את זה מתומצת.
אבל הגישה שלי זה תמיד ההפך.
לתת ולהעניק לקוראים כמה שיותר.
ככה, אני מצליח לתפוס את הקורא בתוך הסיפור.
אז סטוריטלינג פוגש אותנו ביום יום, בכל מקום ובכל זווית.
מאוד קשה לפספס אותו.
ברגע שאנחנו מודעים לתפקיד הסטוריטלינג בחיינו, על אחת כמה וכמה כסופרים, כיוצרים וכאמנים, אנחנו רוצים להצליח ללכוד אותו ולהעביר אותו בצורה הכי מדוייקת.
כי אם אני אקפוץ בין סיפור לסיפור, אקפוץ מהר מדי בין דמות לדמות אז הקורא יכנס לאיזושהי סחרחרה כזו. יהיה לו מאוד קשה לעקוב.
עכשיו היום, בעידן הדיגיטלי של 2024שהכל מהיר והכל רגעי, מאוד קל לי להשתעמם.
אני רק צריך פעם אחת, רגע אחד, שאני שנייה לא מבין מי נגד מי ואני שם את הטקסט או את הספר בצד.
זה קורה הרבה לכולנו.
יש משהו יותר טוב בחוץ. וזה האתגר שלי ככותב, לא לשעמם את הקורא.
והדרך שלי לעשות את זה לגרום לקורא להרגיש נוכח יותר בסיפור וככה יהיה לו הרבה יותר קשה להניח את הסיפור בצד.
ויש שתי דרכים שאני אעשה את זה ואלו נושאים שאני עוסק בהם הרבה, הטכניקות שאני מדבר עליהן הכי הרבה.
הדרך הראשונה זה תיאורים.
אני רוצה לגרום לקורא לראות את מה שאני כותב עליו.
למשל אני רוצה לכתוב על איזה אי ביוון ואני הייתי שם. אני רואה הכל לפרטי פרטים: החופים הלבנים, הרכבים הישנים ואת ההמון פטה. בכל מקום יש המון גבינת פטה.
אז אני ממש צריך לראות בעיניים שלי את התמונות.
אבל יכול להיות שהקורא מעולם לא היה ביוון או יכול להיות שהוא לא היה ביוון 30 שנה והיוון שהוא זוכר היא יוון אחרת לחלוטין.
אנחנו רוצים לעשות מאמץ ולגרום לו לראות את התמונות שאנחנו רואים.
אם זה היה סרט, הוא לא היה צריך להתאמץ, פשוט רואה הכל לנגד עיניו.
בספר אני צריך להנגיש את זה.
כדי ליצור סטוריטלינג איכותי אני רוצה לתת לקורא את התחושה שהוא רואה את הסצינה.
הדרך השנייה היא כמובן הדיאלוג.
בואו נכניס את הקורא פנימה וניתן לו גם את הסאונד.
בואו נלחץ על השלט שמבטל את המיוט וניתן לקורא לשמוע את הדמויות מדברות.
לא שיחות תמציתיות של וואצאפ של "היי מה קורה? מה חדש?"
בואו ניתן לקורא קצת יותר.
בואו ניתן לו לדבר את עצמן החוצה.
יכול להיות שעכשיו יש זוג שאני כותב שנמצא ביוון. וזה לא משנה אם זה סיפור אמיתי או סיפור עלילתי, כל סיפור הוא סטוריטלינג, הזוג נכנס לאיזשהו ויכוח.
אני יכול לכתוב לעומק את הויכוח ואת הרגשות ואת התחושות ואת הכעסים ואת הכאבים או שאני יכול לשמור על זה מאוד מתומצת.
והרבה כותבים, משום מה, בוחרים לשמור את זה מתומצת.
אבל הגישה שלי זה תמיד ההפך.
לתת ולהעניק לקוראים כמה שיותר.
ככה, אני מצליח לתפוס את הקורא בתוך הסיפור.
אז סטוריטלינג פוגש אותנו ביום יום, בכל מקום ובכל זווית.
מאוד קשה לפספס אותו.
ברגע שאנחנו מודעים לתפקיד הסטוריטלינג בחיינו, על אחת כמה וכמה כסופרים, כיוצרים וכאמנים, אנחנו רוצים להצליח ללכוד אותו ולהעביר אותו בצורה הכי מדוייקת.
