כתיבה יוצרת, מצריכה בחירה מודעת בקול. הקול, איננו רק הסגנון בו הדמות מדברת או המספר מספר, אלא המוזיקה הפנימית של הטקסט: הקצב, התחביר, הדימויים, נקודת המבט. ישנו קול אישי: אינטימי, כן, הנובע מתוך חוויה ישירה. ולצידו מתקיים קול ספרותי: מעובד, בנוי, מתוחכם יותר. ההבחנה ביניהם אינה מוחלטת, אך הבנת ההבדל חיונית, על-מנת לבנות טקסט עשיר, מהודק ונוגע.
קול אישי | אמת גולמית וישירה
הקול האישי, נכתב מתוך חוויה מיידית. הוא איננו מתיימר לייפות, אינו מצנזר, ולא מסתתר מאחורי תחבולות סגנוניות. מדובר בכתיבה הנובעת ישירות מן הלב, מהגוף, מהעבר, מהיומיום. הקול האישי, הוא תמצית התחושה האמיתית של הכותבים, לפעמים מבולגן, לעתים, חשוף עד כאב, ולעתים, נאיבי במכוון. הקול האישי, מבקש לאפשר לקוראים גישה ישירה אל עולמם הפנימי של הכותבים עצמם.
קול ספרותי | עיצוב, דיוק, תודעה לשונית
הקול הספרותי, הוא תוצר של תהליך. גם אם הוא מבוסס על רגש אישי, הוא עובר דרך מסננים של עריכה, סגנון, קונספט והחלטות ספרותיות. הוא מבקש לא רק לשתף, אלא לבנות חוויה אסתטית. הקול הספרותי, שואל: כיצד הכי מדויק לומר זאת? איזו תמונה תעביר את המורכבות? האם ישנו מקום לאירוניה, לעידון, לריחוק? הקול הספרותי מבקש לגעת, אך גם לשמר מרחק. הוא אינו פחות אמיתי, הוא פשוט אמיתי מסוג אחר.
השפה ככלי הבחנה
בקול האישי, משתמשים לא פעם בשפה מדוברת, במבנה פשוט, לעתים, מקוטע או טעון רגשית. משפטים קצרים, זרם תודעה, חזרות לא מודעות. בקול הספרותי, השפה מקבלת טיפול: תיאורים מלוטשים, בחירת מילים מדויקת, תחביר מודע לעצמו. אפילו אם הטקסט מדמה דיבור, הוא עובר עיבוד המקנה לו מהלך פנימי עמוק ומובנה יותר.
הדמות של המספר | מי מדבר בטקסט?
בקול האישי, הדמות הכותבת והאדם שמאחורי הטקסט חד הם. ישנה תחושת גילוי, יומן, התוודעות. בקול הספרותי, הכותבים יוצרים דמות מספרת. לפעמים, זו דמות בדויה, לעתים, גרסה מעוצבת של עצמם. הקול הספרותי, מאפשר משחק עם תודעה, פרספקטיבה, סרקזם, מרחק רגשי. כך נוצרת חוויה מורכבת ומרובדת יותר.
מתי לבחור בכל אחד?
קול אישי, מתאים במיוחד בכתיבה טיפולית, יומנאית, שירה אישית, בלוגים אינטימיים, סיפורים קצרים המבקשים לשקף רגע חיים. קול ספרותי, מתאים כאשר רוצים לבנות עלילה עשירה, מורכבת, בעלי רבדים של סאבטקסט, עם קולות שונים, כאשר יש צורך ביצירת עולמות. לעתים, שילוב בין שני הקולות, יוצר את הכתיבה החזקה ביותר, התחלה אישית הנכנסת לתהליך עיבוד והופכת לטקסט בעל ערך ספרותי רחב.
טעויות נפוצות | ערבוב לא מודע בין הקולות
לעתים, קורה שכותבים מתחילים מתוך קול אישי, אך מנסים להלביש עליו גינונים ספרותיים מבלי שהטקסט עבר עיבוד אמיתי. התוצאה עלולה להיראות מאולצת. מצד שני, כתיבה ספרותית מדי המדחיקה את הקול האישי, עלולה להישמע מרוחקת, מתוחכמת אך ריקה מרגש. ההמלצה היא לא לדלג על שלב החשיפה הראשוני, אלא להניח לו לעבור תהליך של התבוננות ועיצוב.
תהליך העיבוד | מן האישי לספרותי
התהליך כולל קריאה חוזרת של טקסטים אישיים, סימון נקודות חזקות, בחירת זווית, חידוד שפה. לפעמים משפט אישי מאוד, הופך לדיאלוג של דמות, או לתיאור סצנה. לפעמים, טקסט אישי נחתך, מורכב מחדש, והופך לפואמה. תהליך זה דורש לא רק ידע טכני, אלא גם בשלות רגשית, להסכים לשחרר את הטקסט מהאני, ולאפשר לו להפוך ליצירה.
קולות שונים בטקסט אחד
טקסטים, עשויים להכיל בתוכם קול אישי לצד קול ספרותי. מונולוג פנימי עמוק ומתפרץ המובא לצד תיאור חיצוני מדויק ומרוחק. משחק בין הקולות יוצר מתח, עומק ורב-ממדיות. הקוראים חשים שיש כאן גם לב פתוח וגם מחשבה אמנותית, גם סיפור וגם שירה, גם אמת וגם עיבוד.
קול שמתגבש לאורך זמן
הקול, בין אם אישי או ספרותי, מתגבש עם כתיבה עקבית. בתחילה הוא עלול להישמע כחיקוי של אחרים, או תמהיל מבולבל של סגנונות. אך ככל שממשיכים, נולדת בהדרגה שפה ייחודית. חשוב להתנסות, לכתוב טקסטים גלויים ונרגשים, לצד תרגולים ספרותיים מחושבים. כך אט אט, מתפתחת היכולת להבחין מתי נכון להשתמש בכל קול, וכיצד לטוות ביניהם טקסטים מרגשים ועשירים.
