כתיבה ציורית, נשענת על חושים. במקום לספר את הסיפור כרצף אירועים, יוצרים חוויה חושית שלמה. הקוראים, לא רק מבינים מה אירע, אלא רואים, שומעים, מריחים, טועמים ומרגישים את מה שקורה לדמויות. תיאור של דמות הנכנסת לחדר, לא צריך להסתפק בעובדות. הוא נבנה דרך קור הרצפה, ריח המתכת באוויר, קיר מתקלף הצובע את המתח במרחב. ככל שנכנסים לתוך החושים, כך מתמלא הטקסט חיים.
משפטים המציירים תנועה ומתח
משפט טוב בכתיבה ציורית, לא רק מעביר מידע אלא מצייר תמונה. אם במקום לכתוב "הוא היה עייף", נבחר לכתוב "עיניו צנחו כעלים אחרי סערה", מיד נוצר דימוי חי, מוחשי וטעון. הגוף, המרחב והרגש משתלבים יחד ליצירת תנועה. השפה אינה רק כלי תקשור אלא פלטפורמה ליצירת ציור רגשי נושם. הקוראים מוזמנים לנוע יחד עם המילים, לראות את הקצב, לחוש את המתח, ולנשום את האווירה.
בחירה מדויקת בפרטים ולא הצפה
כתיבה ציורית, אינה כתיבה עמוסה בפרטים. להפך, היא דורשת בחירה חכמה בפרט אחד מדויק אשר יספר סיפור שלם. אין צורך לתאר את כל החדר. מספיק לתאר כוס תה חצי ריקה עם טביעת אצבע, במטרה לבנות אווירת המתנה ונטישה. המפתח הוא דיוק. פרט קטן במיקום נכון, יוצר רגש חזק יותר מעשרה פרטים מפוזרים. כתיבה ציורית טובה, יודעת להבליט את החשוב ולשחרר את המיותר.
יצירת אווירה דרך מרקם חזותי
לכל סצנה, צבע, אור, טקסטורה. כשכותבים, מצליחים לתאר את האור הנשפך מחלון בקצה המסדרון, או את רעש העור המתכווץ במגע, הם מעצבים לא רק תמונה אלא חוויה רגשית. הקוראים, מזהים את האווירה עוד לפני שהם מבינים אותה. ישנה אפשרות לבנות תחושת איום מבלי לתאר סכנה, פשוט דרך שימוש בצללים, בתנועת עלים. אווירה נוצרת דרך חזות, קצב, ונוכחות פיזית של המילים.
תיאור רגשות דרך הגוף והמרחב
במקום לומר שדמות כועסת, ניתן להראות כיצד הלסת שלה מתהדקת, כיצד כף ידה סגורה מדי, איך הכיסא שורט את הרצפה כשהיא קמה לפתע. כשרגש מתואר דרך הגוף, התנועה והמגע, הוא נעשה נוכח ואמין. קוראים, אינם צריכים להאמין למילים. הם פשוט חשים אותן דרך גופם. תיאור רגש, דרך דימויים גופניים יוצר אמפתיה. כשהלב דופק בטקסט, גם לבם של הקוראים, מגיב.
קצב כתיבה כמשתקף בתנועה ותחושה
כתיבה ציורית, כוללת גם שליטה בקצב. משפטים קצרים וחדים יוצרים מתח, נשימה מהירה, תנועה פתאומית. משפטים ארוכים עם תיאורים גולשים יוצרים אווירה נינוחה, מרחב, שקט. כותבים צריכים לשאול את עצמם מהו קצב הסצנה, הדמות, הרגש, ולהתאים את המשפטים לפיהם. הכתיבה נעשית תזמורתית. לא רק הנאמר חשוב, אלא, גם כיצד זה נאמר, באיזה קצב ובאיזו כוונה חושית.
שפה המערבת את הקוראים כצופים פעילים
כתיבה ציורית, מבקשת מן הקוראים להיות לא רק קוראים אלא גם צופים, מאזינים, מריחים. היא מפעילה את הדמיון ואת הזיכרון החושי. סצנה המתוארת דרך ריחות, מזמינה את הקוראים לשוב לריחות ילדותם. תיאור אור צהוב חיוור על רצפת בטון, יוצר זיכרון תחושתי כמעט מידית. הטקסט אינו רק מסופר, הוא נחווה. כך הופכת הכתיבה לפעולת השתתפות.
כתיבה המייצרת תמונות הנשארות בזיכרון
תמונה אחת מדויקת, עשויה היטב, תישאר בזיכרון זמן רב לאחר שהעלילה תשכח. לעתים, כל שצריך הוא שורת תיאור אחת, כתם צבע על קיר, רשרוש המזכיר תחושת געגוע, ונוצר הדהוד. כתיבה ציורית, אינה שואפת לפאר, אלא לחדירה מדויקת. כל משפט כזה, כמוהו כמשיכת מברשת דקה על בד קנבס. לאורך זמן, שכבה אחר שכבה, נוצר ציור שלם, חי, רוטט, נוכח. הסיפור נכתב לא רק על הדף, אלא בתוך התודעה.
