ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!

למה לכתוב דווקא ספר?

השתתפתי בסדנאות גם של כתיבת תסריט וגם של כתיבת ספר.

ואני יכול להגיד לכם שההחלטה הכי טובה שקיבלתי סביב כתיבת הספר נבעה מהמקום של איך אני יכול להביא את עצמי הכי טוב.

הבנתי שכל מה שקורה אצלי בראש הוא עדיין גולמי.

עדיין לא משופשף, אין לי את הניסיון, אין לי את הידע וגם אין לי את הקשרים. הרבה פעמים קשרים יכולים לעזור בעולמות האומנות, כפי שאתם מתארים לעצמכם.

אבל לא היה לי כלום.

שאלתי את עצמי "איך אני יכול להביא את עצמי בצורה הכי טובה?" 

כשכתבתי תסריט, הרגשתי שאף אחד לא ייקח אותי ברצינות. לא בעניין של נכון או לא נכון, ככה האמנתי.

בנוסף, ידעתי שתסריט זה 50% אחוז אני בגלל כל השינויים שהוא יעבור.

הבנתי שספר זה להביא את עצמי במאה אחוז.

אף אחד לא יגע במה שאני כותב.

כמובן, שעורכת עברה על זה, הגייה וגם קוראי בטא.

אבל, הם עשו את זה וההערות שלהם היו בגדר המלצה, זה היה להחלטתי בלבד.

הבנתי באופן די מהיר שהיכולת שלי להביא את עצמי ב-100 אחוז קיימת – רק בספר.

וזו הסיבה שבחרתי בעולם הספרותי.

כשהתחייבתי לעולם הספרותי, פתאום גיליתי המון צדדים שלא ראיתי ולא לקחתי אותם בחשבון.

הם גרמו לי לאהוב את העולם הזה הרבה יותר.

כמובן שתמיד קריאה הייתה חלק מחיי אבל החוויה של לכתוב ספר זו חוויה אחרת לחלוטין.

גיליתי פתאום את העולמות של מעל ומתחת לפני השטח, זה נושא שאני עוסק בו לא מעט בהדרכות הכתיבה שלי.

מה שמעל לפני השטח זה העולם הפיזי – הדיאלוגים, התיאורים, המחוות גוף של הדמויות והטון שבו הן מדברות

ואז יש את כל מה שקורה מתחת פני השטח – החששות, התחושות, הפחדים, החרדות, החרטות, הכאבים, הבלבול, הביטחון העצמי המופרז.

יש לי את היכולת בגוף ראשון, לכתוב איך הגיבור מרגיש. לתת להם את היכולת לעשות אינטרפטציה לדברים.

זה נתן לי, בדיעבד, המון מרחב להביע את עצמי.

הגיבור של הספר הראשון שלי הוא לא אני. הוא עדיין בחור בגילי ה-20 שזה מי שאני הייתי, תל אביבי שגדלתי בתל אביב.

מצאתי קווים מקבילים. 

הוא לא אני, יש הרבה קווים מקבילים עם הגיבור שלא קשורים אליי.

אבל עדיין, גם אם זה לא אני, הייתה לי את היכולת בתור כותב להביע את עצמי בצורה הכי מדוייקת.

וזו הסיבה שאם אתם כותבים בתחילת הדרך, אני מאוד מפציר לפנות לעולמות הספרות. לנסות לפחות.

אני לא אנטי תסריט וגם לי יצא לכתוב תסריטים, אפילו ללוות תסריטאים.

אני בעד כל צורה של אומנות. שירה, שירים להלחנה, מחזה – בעד הכל.

וגם יצא לי ללוות את כל הסגנונות.

אבל אם אתם מחפשים איך אתם יכולים להביע את עצמכם בצורה הכי טובה, אני באמת מאמין שהעולם הספרותי הוא הדרך לשם.

הרבה פעמים אפשר בעזרת העולם הספרותי שבונים, לקחת את זה לעולמות של הרצאות או תסריט.

למשל, פגשתי הרבה ספרים שהפכו לתסריט.

פגשתי אחד שהפך תסריט לספר, טרנטינו. הפך את את התסריט האחרון שלו לספר כי הוא הרגיש שיש לו עוד לאן להרחיב.

אנחנו לא חייבים לכתוב רומן בשביל להביע את עצמנו בצורה הכי טובה, זה יכול להיות גם סיפורים קצרים.

בעיני זו הדרך הכי מדוייקת להביע את עצמנו החוצה ולתת לנו הזדמנות אמיתית כיוצרים, לכתוב את עצמנו ולהוציא את עצמנו לעולם.