תוכן עניינים
איך לכתוב שיר שיהפוך לסמל?
זה הקיץ האחרון שלי / מקס גת מור
כשמקס גת-מור כתב את מילות השיר "זה הקיץ האחרון שלי" בגיל 15, הוא למעשה כתב שיר על תקופה קשה בחייו. גת-מור היה בזמנו חבר בלהקת "שפיות זמנית", שמנתה חמישה, והם חיפשו סולנית. כאשר פנו למירית ליבה, עם הטקסט שכתב, הסכימה מיד להצטרף ללהקה.
הלהקה הופיעה לראשונה עם השיר, בפסטיבל רוק ירוק, וזכתה במקום הראשון. הדבר זיכה אותה בסינגל שיצא שלושה חודשים לפני פרוץ מלחמת המפרץ, השיר שהה במצעד הפזמונים במשך 52 שבועות וזהו הישג שאף שיר לא הגיע אליו עד היום.
"זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותיי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות
אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות
אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עלי
אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות
כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות
אז תזכרו שהבטחתם."
השיר שנכתב על ידי צעיר בן עשרה, יצא לאור שנים מאוחר יותר והפך לסוג של המנון המושמע באופן קבוע בטקסי זיכרון ואזכרות.
שיר לשלום / יענק'לה רוטבליט
נכתב בשנת 1969 בזמן מלחמת ההתשה, ובוצע בראשונה על ידי להקת הנח"ל. עם הסולנית מירי אלוני.
השיר מבטא כמיהה ורצון לשלום, ומבטל את תרבות האדרת המלחמה. במרוצת השנים, השיר הפך להמנון פוליטי, ובוצע בתום העצרת למען השלום ב-4/11/1995 בביצוע מירי אלוני, יצחק רבין ושמעון פרס. בתום העצרת נרצח יצחק רבין, והדף עם מילות השיר, נמצא בכיסו.
"תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר
מי אשר כבה נרו
ובעפר נטמן
בכי מר לא יעירו
לא יחזירו לכאן
איש אותנו לא ישיב
מבור תחתית אפל
כאן לא יועילו
לא שמחת הניצחון
ולא שירי הלל
לכן רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
תנו לשמש לחדור
מבעד לפרחים
אל תביטו לאחור
הניחו להולכים
שאו עיניים בתקווה
לא דרך כוונות
שירו שיר לאהבה
ולא למלחמות
אל תגידו יום יבוא
הביאו את היום
כי לא חלום
הוא ובכל הכיכרות
הריעו רק שלום
לכן רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
תנו לשמש לעלות
לבוקר להאיר
הזכה שבתפילות
אותנו לא תחזיר
אל תגידו יום יבוא
הביאו את היום
ובכל הכיכרות
הריעו רק שלום
לכן רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום
בצעקה גדולה
לכן רק שירו שיר לשלום
אל תלחשו תפילה
מוטב תשירו שיר לשלום."
אין לי ארץ אחרת / אהוד מנור
השיר "אין לי ארץ אחרת", נכתב על ידי אהוד מנור שנים לאחר מות אחיו האהוב, יהודה, במלחמת ההתשה. אהוד מנור עצמו סיפר באחד הראיונות כי השיר נכתב כתגובה מאוחרת אשר הודחקה, למות אחיו. אהוד סיפר באותו ראיון כי שנים רבות הסתובב עם תחושות קשות של כעס נגד הממסד באותה תקופה, אשר לתחושתו זלזל בחיי אדם ונהג באטימות, כאשר הושיב את החיילים הצעירים על קו התעלה מול הפגזות בלתי פוסקות של המצרים.
"אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה
אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
לא אשתוק, כי ארצי
שינתה את פניה
לא אוותר לה
אזכיר לה
ואשיר כאן באוזניה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
עד שתחדש ימיה
עד שתפקח את עיניה
אין לי ארץ אחרת
גם אם אדמתי בוערת
רק מילה בעברית חודרת
אל עורקיי, אל נשמתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי
בגוף כואב, בלב רעב
כאן הוא ביתי"
זוהי דוגמה לשלושה שירים, אשר נכתבו כל אחד מנקודת מבטו האישית והפרטית של הכותב, והפכו בשל התנאים והנסיבות לשירים המסמלים מחאה, אבל וזיכרון, וזאת מבלי שזו הייתה כוונת המשורר.
