קלפי טארוט, אינם כלי חיזוי בלבד. עבור כותבים, הם יכולים לשמש מצפן רגשי, קטליזטור לסצנות, מדריך לפיתוח דמויות ומפתח ליצירתיות עמוקה שאינה נובעת מהיגיון אלא מן האינטואיציה. כאשר ניגשים לכתיבה בעזרת קלפי טארוט, אין עוסקים בניבוי, אלא בפרשנות, בתגובה, ובזרימה יצירתית המחוברת לעולמות הסמלים.
עבודה עם קלפים כנקודת מוצא לטקסט מאפשרת גישה שונה, לא ליניארית. לא מתחילים מבנה עלילתי ברור ולא בהכרח יודעים לאן הולכים. נותנים לקלף הנבחר להכתיב כיוון, קול או רגש. הקלפים עצמם טעונים במשמעויות פסיכולוגיות עמוקות: פחד, שליטה, חירות, התמדה, יצירה, כאוס. כשכותבים מתוך קלף, למעשה מתרגמים תחושה לתמונה, תמונה לסצנה, סצנה לרצף מילים. דוגמה: קלף "המגדל" מזמין כתיבה מתוך התמוטטות, שבירה פתאומית, טרגדיה המובילה לטרנספורמציה. אין חובה לכתוב ישירות על מגדל או אש, אלא אולי סיפור על אישה שקיבלה שיחת טלפון שהחריבה את עולמה. קלף "שבעה גביעים" פותח שער לבחירה, פיתוי, עודף אפשרויות, רעיון מצוין לסיפור על דמות שאינה מצליחה להחליט, או שיר המפרק את הפנטזיות לאחת אחת.
שיטה יעילה היא לבחור שלושה קלפים: הראשון מסמל את נקודת הפתיחה, השני את הקונפליקט, השלישי את הפתרון. הדבר יוצר מבנה טבעי לתסריט, נובלה קצרה או שיר דרמטי. לא חושבים על המבנה, נותנים לקלפים לכפות אותו. זה מאלץ להתכנס למשמעות במקום לבנות תוכנית.
הטקסטים הצומחים מתהליך זה נוטים להיות פתוחים יותר, פחות שיפוטיים, אמיצים רגשית. הכותבים אינם מנסים לשלוט בתוצאה, אלא להקשיב: לקלף, לתת-מודע, לרגש המתעורר. פעמים רבות מתגלים קשרים מפתיעים: קלף המזוהה עם כאב מוביל לכתיבה קומית, קלף המבטא סמכות מזמין סצנת בדידות. היצירה, אינה שואלת מה נכון אלא מה חי כרגע.
שימוש נוסף הוא לבקש מהקלף להכתיב דמות. קלף “הקוסם” לדוגמה עשוי להוליד דמות המתקיימת על הקצה שבין שרלטנות לגאונות. “שלוש חרבות” עשוי לייצר אנטגוניסט המונע מבגידה עמוקה. העבודה אינה כרוכה בהכרח בהבנה "מקצועית" של סמלי הטארוט, אלא בנכונות לפגוש את הדימוי ולתת לו לכתוב דרכנו.
ניתן לעבוד עם קלף בודד לפני כל סשן כתיבה: כתמריץ, פתיח, רעיון או מיקוד. ניתן לבחור קלף עבור כל דמות בפרויקט כתיבה מתמשך, ולתת לו להעמיק את המניעים והכיוונים שהיא נעה בהם. ניתן גם להתייחס לקלפים כתשובות לשאלות שהטקסט מציב: מה יקרה כעת? מה הדמות אינה רואה? לאן אנחנו הולכים?
לכותבים הנתקלים בקיפאון, קלפי הטארוט יכולים להוות פתח חמצן. הכנסת ממד חדש שאינו נשען על מחשבה אלא על תגובה בלתי צפויה. כשמביאים קלף לסשן כתיבה, לא מצפים ממנו לתשובה, אלא לפרובוקציה. משהו שיערער את הביטחון, יפתיע, יכוון פנימה או החוצה, וישחרר את היד.
טכניקה נוספת, היא שילוב קלפי טארוט עם כתיבה אוטומטית. בוחרים קלף, בוהים בו כשלושים שניות, כותבים ללא הפסקה במשך חמש דקות. לא עוצרים לחשוב, לא עורכים, ולא מוחקים. נותנים לקלף להכתיב זרם. אחר כך אפשר לחלץ מתוך הזרם סצנה, משפטים חריגים, כיוונים עלילתיים חדשים. זו לא רק טכניקה, זו התמסרות.
סיכום
השילוב בין קלפי טארוט לכתיבה יצירתית, מזמין חופש, עומק וסיכון. מפגיש בין תבונה עתיקה לבין קול אישי. מחייב להניח את המושכות, להקשיב, ואז לכתוב מתוך הקשבה. אין צורך להאמין בקלפי טארוט כדי להשתמש בהם, מספיק להאמין בכוחו של הדימוי להזיז לב.
