לכתוב בטעם – אמנות היא אמנות ואין זה משנה כלל באיזה אספקט היא עוסקת. כאשר משלבים כתיבה עם אמנות הבישול והאוכל, מתקבלת חגיגה עוצמתית, חושנית ומלאת דמיון, אשר יכולה להפעיל את כל חמשת חושיו של הקורא.
המאמר הבא עוסק בספרים שסובבים סביב אוכל, ריחות, תבלינים (כתיבה מתארת) וכל מה שהם מעוררים ומביאים עמם.
הספרים שאתייחס אליהם הם:

• לאכול, להתפלל, לאהוב – אליזבט גילברט
• אדונית התבלינים – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני
• בביתו במדבר – מאיר שלו

לאכול, להתפלל, לאהוב – אליזבט גילברט, 2006

זהו סיפור מסעה הרומנטי של המחברת, אותו כתבה לאחר גירושיה.
אליזבט, כתבת בעיתון וסופרת מצליחה, נשואה לסטיבן ולכאורה מנהלת חיים מושלמים. אבל כל זה לא הספיק עבורה. היא חשה אומללה ויזמה את גירושיה ונותרה חסרת-כל. לאחר הגירושים, ניהלה מערכת יחסים עם שחקן צעיר שלא צלחה, והותירה אותה בודדה ומתוסכלת. אליזבט לקחה החלטה לחיות שנה בחו"ל.

את ארבעת החודשים הראשונים, היא מבלה באיטליה, ושם היא נהנית וחוגגת את האוכל האיטלקי. בחברת חברים חדשים היא מגלה את נפלאות הפיצה והפסטה המקומיים, שותה יין טוב ולא נלחצת כשהמכנסיים לוחצים כתוצאה מעלייה במשקל, בקיצור חיה את חיי הרגע. לאחר מכן, מגיע שלב המדיטציות ולבסוף מגיע שלב האהבה. אליזבט פוגשת גבר ברזילאי, שלימים הופך להיות בעלה השני.

ספרים נוספים שכתבה: הצליינים, גברים קשוחים, להתחתן, חותמם של הדברים כולם, קסם גדול, עיר של בנות.

אדונית התבלינים – צ'יטרה בנרג'י דיוואקרוני, 1997

סיפורה המדהים של טילו, אשר נולדה בזמן אחר ובמקום רחוק, ולמדה את סודות עולם התבלינים ואת כוחם המסתורי. טילו בת-האלמוות, נוסעת בזמן ובמרחב ומגיעה לאוקלנד, קליפורניה, בדמות אישה זקנה ומצומקת. שם היא פותחת חנות תבלינים. טילו יכולה לראות את מחשבותיהם ומסתרי ליבם של לקוחותיה, שברובם הם קשישים מבני הקהילה ההודית ויש לה הכוח והיכולת לרפאם, אולם חל עליה איסור חמור אחד והוא להתקרב ללקוחותיה. טילו מפרה את הכלל היחידי ומתאהבת בלקוח אמריקאי מסקרן וכך מאבדת את כוחה האלמותי. כשעוצמים עיניים אפשר לחוש בריח של הצ'ילי, הכמון והקארי העולים מעלה מעלה עד שמגיעים לאפנו.

ספרים נוספים שכתבה: אחות לבי, נושא הקונכייה, גפן התשוקה, מלכת החלומות, דבר מדהים אחד, הטעויות המדהימות של חיינו, ארמון האשליות, נערת ההרדוף, תנאי נישואים ועוד.

בביתו במדבר – מאיר שלו, 1998

סיפורו של רפאל שמצא מפלט בנגב. בגיל 52, ביושבו בביתו במדבר, הוא נזכר בילדותו בירושלים, באברהם חברו הסתת הזקן, בארבעת הגברים המתים ובשש הנשים המלוות החיות אותו. אמו, סבתו, שתי דודותיו אחותו וגרושתו.

אברהם הסתת, חברו של רפאל מכין כריך גבינה בולגרית, וכל התיאור מהפנט. "לחם שחור ובו שוכנים יחדיו באחווה ורעות גבינה בולגרית, בצל ועגבניות אך סודו של הכריך העשוי מכיכר לחם שלמה אינו רק במרכיביו הגסטרונומיים, שנושא הטבח, אברהם הסתת" – תיאור כל כך פשוט של כריך פשוט, וכל כך פיוטי.

ספרים נוספים שכתב מאיר שלו: רומן רוסי, עשו, כימים אחדים, פונטנלה, יונה ונער, הדבר היה ככה, שתיים דובים, אל תספר לאחיך, ועוד ספרי ילדים רבים.
גם בספרה של לאורה אסקובל המקסיקנית – "כמו מים לשוקולד", אליו התייחסתי במאמר אחר באתר, ישנם שפע של תיאורים יוצאי דופן ועוצרי נשימה.

יכולתן של מילים לתאר בפשטות מאכל, ריח צבע או טעם בצורה מדויקת כל-כך ולהעניק לנו הקוראים תחושה שהנה תכף אנו טועמים ולוקחים חלק בחוויה.