יש הניגשים לכתיבה עם שלד ברור, תוכנית סדורה וסוף מתוכנן מראש. אך כתיבה חיה, יצירתית ועמוקה לא תמיד מתחילה מתוך ידיעה. לעתים, כוחה האמיתי של הכתיבה, טמון דווקא בכניסה לאי-הוודאות, בנכונות להתחיל בלי לדעת לאן הולכים, לתת לסיפור עצמו להוביל ולהתגלות. מדובר בגישה אינטואיטיבית המאפשרת לקול הפנימי לצוף, לא מתוך שליטה אלא מתוך סקרנות והתמסרות.
כתיבה מתוך סקרנות ולא מתוך מטרה
כשיוצאים לכתוב בלי כיוון מדויק, נפתחת האפשרות להפתעות. במקום לנסות לכפות מבנה או רעיון, הכותבים מאפשרים לשאלות להנחות את הדרך. מיהי הדמות המופיעה פתאום? מה קורה לה? מה היא מרגישה עכשיו? כל משפט הופך להזמנה לגילוי. במקום לדעת מראש את התשובות, מאפשרים להן להתהוות דרך המילים.
תהליך המתחיל בדימוי, משפט או רגש
לפעמים מספיק דימוי חזק, משפט צף בראש או רגש המבקש ביטוי, ומשם ניתן להתחיל. לא תמיד ישנו קו עלילתי ברור, ולעתים, אין אפילו דמות. כתיבה אינטואיטיבית כזו, מדמה תהליך של ציור מופשט, בו כל תו מוביל לתו הבא. ככל שתרשו לעצמכם להישאר במרחב פתוח, כך נבנית קרקע פורייה, לסיפור שונה מן הרגיל.
שחרור מהצורך בשליטה
אחד המכשולים המרכזיים של כותבים הוא רצונם לשלוט בתוצאה. כתיבה בלי ידיעה לאן הולך הסיפור, מחייבת שחרור מצורך זה. אין הכרח שהטקסט יהא מובן מן ההתחלה, ואין חובה שיתאים לכללים. יש רק מחויבות אחת: להיות נוכחים ברגע הכתיבה. עם הזמן, מתפתח אמון בתהליך, והסיפור חושף עצמו מתוך תנועה פנימית ולא מתוך תכנון חיצוני.
הזמנה לשפת הדמויות
כאשר כותבים ללא תכנון מוקדם, מתאפשר לדמויות לפעול בצורה חופשית. הן אינן מגויסות לעלילה סגורה, אלא נעות מתוך עצמן. כתיבה מסוג זה, מאפשרת לדמות להתהוות דרך הדיאלוגים, התגובות, והחלטותיה. כל פעולה מגלה פן נוסף באישיותה, ועם הזמן נבנה הקשר. מתוך הקשבה לדמות נוצר הסיפור, לעתים, בדרך בלתי צפויה כלל.
אמון בתהליך היצירתי
אין צורך לדאוג אם לא יודעים מה יקרה בפרק הבא או כיצד ייגמר הסיפור. אמון בתהליך, פירושו הבנה שהכתיבה עצמה תוביל למקומות שלא ניתן היה לתכנן מראש. מילים שנכתבות היום הן הבסיס למה שייכתב מחר. כל סצנה, כל דיאלוג, כל תיאור, הם חלק ממסע שאינו חייב להתבהר מייד. ככל שאתם מרשים לעצמכם להמשיך, כך הסיפור מתבהר מתוך עצמו.
עריכה מאוחרת, לא עריכה תוך כדי
בגישה זו, חשוב להבחין בין שלב הכתיבה לשלב העריכה הספרותית. כתיבה אינטואיטיבית אינה מתוקנת תוך כדי. יש לאפשר לטקסט לזרום, גם אם הוא גולמי או מבולגן. עריכה ספרותית, תבוא מאוחר יותר, כאשר מביטים לאחור ויודעים מה נכתב. בשלב הראשוני, יש להעדיף כתיבה רציפה על פני שיפוטיות. התוצאה לרוב מפתיעה ומכילה תובנות שלא ניתן היה להגיע אליהן מראש.
תרגילים המחזקים את הגישה
תרגילי כתיבה חופשית, כתיבה ממילת פתיחה בודדת, דיאלוגים בין דמויות לא מוכרות, תיאור מקום או סיטואציה לא מוסברת, כל אלה, מהווים כלי מצוין להתחלת כתיבה מתוך אי-ידיעה. ככל שמתרגלים, מתחדדת היכולת לסמוך על המילים שיבואו ולהשתחרר מהצורך בידע מוקדם.
סיכום
כתיבה שאיננה מבוססת על תכנון מראש היא כתיבה חיה, גולמית ואותנטית. כתיבה זו, מחייבת אמון, הקשבה וסקרנות. במקום להכתיב את הסיפור, מאפשרים לו להיכתב. בתוך מרחב זה של אי-ודאות מתגלה קסמה האמתי של הכתיבה – היכולת ליצור עולמות מתוך הרגע עצמו.
