לרוב היא עולה סביב אנשים שצופים בהדרכות שלי ומאזינים לפודקאסט וזה "האם אפשר להתפרנס מאומנות?"
אז הקדשתי סרטון אחד לאיך אפשר להתפרנס מכתיבה, אני רוצה שהסרטון הזה יעסוק פרקטית באופן קצת יותר כללי.
פרקטית וכללי אפשר לעשות את זה גם וגם סביב עולמות האומנות.
ותמיד שואלים אותי "נבו איך מרוויחים מזה? אני לא רוצה לכתוב ספר אם אני לא אתפרנס מזה".
אז כנראה שלא כדאי שתעשו את זה.
כלומר, אני תמיד אומר, היעד הראשוני הוא לא להתפרנס מזה.
אם הרעיון הראשוני של הכתיבה זה "עלה לי רעיון מעולה, אף אחד לא עשה את זה לפני" זה כמו ספרות היא לא יזמות.

אז קודם כל תשאלו לאן הלב שלכם מושך? מה מרגש אתכם סביב הרעיון שיש לכם בראש?

 ואם זה רעיון ספרותי שאתם אומרים "אוקיי אף אחד לא עשה את זה לפני זה, אולי יהיה לזה קהל" 
זה מעולה, זה בדיוק מה שאני עשיתי עם הספר שלי על הודו.

אמרתי "אוקיי ספר מסע להודו בשפה הזו, באנרגיה הזו, אף אחד לא כתב ספר כזה. באותה תקופה". וזה מה שתפס אותי, האמנתי שיש לזה קהל.

אבל לא הסתכלתי על זה כמיזם, הסתכלתי על זה כיצירת אומנות.
ואני לא מדבר רק על כתיבה, אני מדבר על כל צורת אומנות.
זה יכול להיות מוזיקה, תסריט או מחזה. 
אנחנו לא רוצים להסתכל על זה כסיבה ותוצאה. 

רוב האמנים שאני מכיר, שמתפרנסים מהאומנות שלהם, לא בהכרח מתפרנסים רק מהאומנות.
אלא הם מתפרנסים מהמסביב.
גם אני. 
יש לי בית ספר לכתיבה ואני מתפרנס מהמסביב.
אני רוצה לשאול את עצמי, קודם כל, "האם אני נהנה לדבר על אומנות?"
ואני מניח שאם צפיתם במספיק סרטונים שלי אתם יודעים שאני מאוד נהנה מזה.

מבחינתי, עצם היכולת שיש לי להתפרנס מללמד כתיבה, מללוות כתיבה ומלכתוב בעצמי, זה התגשמות כל החלומות שהיו לי.

שלא תטעו, כשאחרי שהספר הראשון יצא וכתבתי את הספר השני , הייתה תקופה שהתפרנסתי במשך כמה חודשים מהכתיבה. 
ממש מהכתיבה עצמה.
וזה היה התגשמות כל החלומות אבל  עבורי זה לא היה מאוד מהנה.
כלומר, לשבת לכתוב כל היום, אני יודע שיש להרבה מאיתנו את הפנטזיה הזו.
עבורי, שוב, עבורי בתור נבו, זה לא היה כל מה שחיפשתי. 
זה היה כל מה שחלמתי עליו, הגעתי לשם, וזה היה די משעמם.
מצאתי את עצמי כל היום בלופ ממול הקובץ וורד באיזושהי מלחמה או ריקוד אינסופי מול הדף הלבן על המסך ועבורי זה לא עבד.
ואז שאלתי את עצמי "אוקיי, מה מעניין אותי מעבר לזה?" הכתיבה תישאר, היא תהיה פה כנראה תמיד. 
וככה התחלתי לאט לאט ללמד ולהעביר סדנאות, ואתם תראו שכשהספר יצא יכול להיות שיזמינו אתכם להעביר סדנאות או כיתות אומן או הדרכות או הרצאות. 
זה משהו שקורה המון.
מה שאני בא להגיד בצורה כזו או אחרת זה שכל מי שרוצה להתפרנס מפעולה יצירתית או מפעולה אומנותית, תשאלו את עצמכם האם אני נהנה מהמכלול האומנותי.
זה דבר שהוא מאוד חשוב ואני יודע שיש כאן המון שצופים בהדרכה הזו והכתיבה או האמנות יחסית חדשה בחייכם.
זה בסדר.
זה לא אומר שרק מי שהכתיבה נוכחת בחייו מאז ומתמיד צריך להסתכל על זה בזווית הזאת.
לא, זה בסדר.
אבל, כדאי מאוד לשאול האם אני מתייחס לכאיזושהי הזדמנות? האם אני מאוהב ברעיון? או האם אני מאוהב באקט היצרתי?
כי סביב הרעיון אם אני מאוהב בו, אני אחווה המון עליות וירידות סביב הרעיון. ככה זה בדרך כלל.
הרבה יחסי אהבה-שנאה.
כשאנחנו כותבים רומן, הרבה פעמים אנחנו עפים על הרעיון, הרבה פעמים אנחנו שואלים את עצמנו  "את מי זה מעניין בכלל?"
ואם אני אוהב את הרעיון וגיליתי שמישהו כתב ספר דומה, אז אני אוותר על הרעיון? או שאני אגיד לא, הרעיון הוא שלי, אני רוצה להוציא את עצמי החוצה כמה שאפשר.
אני זוכר שלפני שהספר הראשון שלי יצא, כשהוא היה בתהליכי הפקה, אז באותה תקופה גיליתי שיצא ספר אחר על הודו.
 עם כריכה לא רחוקה משלי, עם שם לא מאוד רחוק מהשם של הספר שלי ונבהלתי. ליום או יומיים.

אמרתי "וואו מישהו לקח לי את הרעיון!" 
ואז נרגעתי, הבנתי שאוקיי, את הסיפור שלי רק אני יכול לספר. 
הסיבה שהתכנסנו כאן היא בשביל להוציא את עצמי החוצה, לא בשביל להיות הראשון.
לא לשם אני שואף.
בעיקר, ב-2024, שאנחנו חיים בתקופה שכתבו על הכל.
הוציאו סרט בכל נושא, יצאה סדרה על כל נושא, מאוד קשה לחדש.
וכשמאוד קשה לחדש, מה שיש לי להביא לשולחן יותר מהכל, זו האותנטיות שלי.
וברגע שאני מייצר פעולות אותנטיות, תאמינו לי מניסיון של הרבה שנים, האותנטיות מביאה אותנו למקומות הכי מדהימים.