כתיבת ספר בשני קולות שונים, מצריכה תכנון קפדני והבנה עמוקה של מבנה עלילה רב-קולי. כל קול בסיפור חייב להיות מובחן, עצמאי ואותנטי, כך שהקוראים יזהו מיד, מי הדמות המדברת גם ללא אזכור שמות מפורש. כדי להתחיל, יש להגדיר בבירור את שתי הדמויות: רקע, אישיות, השקפת עולם, חוויות עבר, ופערים ביניהם שיובלטו דרך הקול הייחודי של כל אחת.
יש להחליט האם שני הקולות יספרו את אותה עלילה מנקודות מבט שונות, או שכל אחד מהם יוביל קו עלילה עצמאי המשתלב לבסוף יחד. החלטה זו תשפיע על אופן התפתחות הדמויות ועל מבנה הפרקים. אם בוחרים קווים מקבילים, חשוב לבנות מעברים טבעיים וחכמים ביניהם, כך שהקשר ביניהם יתחזק לאורך הקריאה.
בעת יצירת קולות נפרדים, יש לשים דגש על סגנון השפה. לכל דמות יש לקבוע אוצר מילים ייחודי, מקצב דיבור, מבנה משפטים ודרכי ביטוי שונות. למשל, דמות אחת עשויה להשתמש במשפטים קצרים וחדים, בעוד השנייה מרבה להרחיב ולהעמיק בתיאורים ובמחשבות.
שימוש בפרטים אישיים יומיומיים, יכול לחזק את ההבדלים בין הקולות. דרך האופן בו כל דמות מתארת את אותו חפץ, אירוע או אדם, ניתן להבליט את אופייה ואת תפיסת עולמה. למשל, סצנה אחת עשויה להיראות קסומה ונפלאה דרך עיניה של דמות אחת, ואפלה ומאיימת דרך עיניה של דמות שנייה.
תכנון מעמיק של הזמנים בסיפור חשוב מאוד. האם שני הקולות מדברים באותו זמן? האם אחד מהם משחזר את העבר והשני מתאר את ההווה? האם הקולות מתכתבים ביניהם או מתנגשים? כל בחירה כזו יוצרת דינמיקה אחרת בין הקוראים לבין הדמויות.
בחירת נקודת המבט עבור כל קול חיונית להצלחת הספר. יש להחליט האם כל קול יהיה בגוף ראשון, גוף שלישי קרוב, או אולי אחד בכל צורת כתיבה. גם החלטה זו צריכה לשקף את האישיות של הדמות ואת האופן בו היא רואה את עולמה.
חשוב לדאוג שכל קול יתפתח באופן עצמאי במהלך הסיפור. גם אם הסיפור עוסק בקונפליקט בין שתי הדמויות, יש לוודא שלכל אחת יש מסע פנימי, דילמות אישיות ושינויים שמתרחשים בה במהלך העלילה. כך נוצרת שכבת עומק נוספת, והקולות מרגישים מלאים ואמיתיים.
באמצעות משחקים מתוחכמים עם מידע חלקי, ניתן לבנות מתח פנימי בין שני הקולות. כל דמות יכולה להחזיק בידע אחר לגבי אותם אירועים, ודרכן נבנית תמונה מלאה רק בסיום הסיפור. אסטרטגיה כזו מעודדת את הקוראים להמשיך לקרוא ולגלות את הסיפור במלואו.
חשוב להקפיד על טון רגשי מותאם לכל קול. האם אחת הדמויות נוטה לציניות ואירוניה, בעוד שהשנייה כנה ורכה? האם אחת נושאת כאב מודחק והשנייה מביעה אותו בגלוי? משחק נכון בטון יעמיק את ההבדלים ויאפשר לקוראים להתחבר לרגשות העמוקים של כל קול בנפרד.
בשלב העריכה, יש לעבור על כל קטע של כל קול ולוודא שהוא שומר על הייחודיות הסגנונית והרגשית שנקבעה לו. אם דמות אחת מתחילה לדבר כמו הדמות השנייה, יש לעצור ולתקן מיד. הקפדה על עקביות תחזק את תחושת האותנטיות והמעורבות.
סיכום
כתיבת ספר בשני קולות שונים, מאפשרת הצגת סיפור מורכב ורב ממדי, בו האמת איננה מוחלטת אלא נשברת ומשתנה לפי נקודת המבט. כתיבה בסגנון זה, מעניקה עומק רגשי, מעלה שאלות קיומיות ומעודדת את הקוראים לחשוב בעצמם מהי האמת מאחורי המילים.
