כתיבה בהשראת שפת גוף בלבד, מצריכה חדות חושים ויכולת נדירה לקרוא רגשות דרך תנועות, מחוות ומבטי עיניים. אין להסתמך על מילים מדוברות או מחשבות מפורשות, אלא על מה שהגוף משדר, במודע ושלא במודע. כאשר כותבים כך, מעמיקים את תחושת האותנטיות ומזמינים את הקוראים להרגיש ולא רק להבין.
שלב ראשון הוא תצפית. יש להקדיש זמן להתבוננות באנשים אמיתיים, לשים לב כיצד אצבעות מתופפות בעצבנות על שולחן, איך עיניים מצטמצמות בזעף או איך רגליים נעות בעצבנות תחת כיסא. רישום פרטים אלה במדויק, משמש מאגר חיוני לסצנות אמינות ומדויקות.
בעת כתיבה בהשראת שפת גוף בלבד, יש לבחור רגע טעון רגשי ולתארו ללא שימוש במילים או מחשבות פנימיות. למשל, תיאור מפגש טעון בין שני אנשים יכלול את הדרך בה אחד מהם מושך את השרוול, השני נושך את שפתו בעדינות, או כיצד שניהם עומדים במרחק לא טבעי זה מזה.
שימוש נכון בתיאורי שפת גוף יוצר רובד רגשי עמוק יותר. כאשר מתארים חיבוק שאינו מוחזק חזק אלא מתרופף במהירות, מעבירים מסר של ניכור, גם אם הדמויות מחייכות זו לזו. כל מחווה צריכה לשרת את מצבה הנפשי של הדמות, ואת סאבטקסט הסצנה.
כדי להצליח בכתיבה זו, יש לדייק בעוצמה ובמשך של תנועות הגוף. שפת גוף, אינה רק תנועה אלא גם החזקתה: מבט שנעצר ארוך מדי, נשימה הנקטעת לפני הזמן, יד שנשארת תלויה באוויר. פרטים אלה יוצרים תחושת מציאות.
בעת בניית דמויות, כדאי להחליט מראש איזה תבניות שפת גוף מאפיינות כל דמות. האם יש דמות הנוטה לסגור עצמה על ידי שילוב ידיה? היש דמות אחרת המשתמשת במחוות רחבות במטרה למשוך תשומת לב? שמירה על עקביות בתיאורי השפה הבלתי-מילולית, תבסס את אישיותה של הדמות גם בלי שתדבר?
כתיבה על בסיס שפת גוף בלבד, מזמינה משחקים מעניינים עם נקודת המבט. כאשר הדמות רואה רק את התנהגות הזולת מבלי לדעת את כוונותיו, נוצר מתח סמוי. האם החיוך באמת כן? האם קיפול הזרועות הוא סימן להתנגדות או רק הרגל ישן?
במקרים רבים, כדאי להשתמש בניגוד בין שפת גוף לדיבור כדי להדגיש קונפליקט פנימי. דמות שאומרת "אני בסדר" תוך כדי שהיא נמנעת מקשר עין מצביעה על אמת עמוקה יותר מן הטקסט הגלוי. כל תיאור כזה יוצר עומק ומורכבות בסצנות.
חשוב לשים לב, גם לשינויים זעירים במהלך הסצנה. שפת הגוף מתפתחת עם רגשות הדמות: מתח הופך לפחד, שמחה מתחלפת בחרדה. כל שינוי קטן, טון נשימה, קימור גב, כיווץ לסת, משדר עלילה פנימית נפרדת, המתווספת למילים.
בחירת עוצמת התיאורים חשובה מאוד. לעתים, מספיק רמז קטן במטרה להעביר רגש עוצמתי. יש להימנע מתיאורים מוגזמים מדי שעלולים להרגיש מלאכותיים או מתאמצים. הפשטות והדיוק הם מפתחות לכתיבה מוצלחת בהשראת שפת גוף.
כדי לשפר את המיומנות, ניתן לבצע תרגילים בהם כותבים סצנה שלמה, ללא מילה אחת מדוברת, רק תיאורי גוף. תרגול כזה, מחדד את היכולת לספר סיפור דרך תנועה בלבד ולבנות מתח רגשי אמיתי.
סיכום
כתיבה המבוססת על שפת גוף בלבד, לא רק מעשירה את הטקסט, אלא יוצרת חוויה חושית המכניסה את הקוראים לעולם החבוי שמתחת לפני השטח. זוהי כתיבה המבקשת מהם להרגיש, לפרש ולחוות כל סצנה בכל רמ"ח איבריהם.
