במקום לחלום על גלקסיות רחוקות או ערים מעופפות, מדע בדיוני ישראלי עוצמתי, נשען על שילוב החזון העתידני ומרקם החיים המקומי. ניתן למקם את הסיפור בתל אביב של שנת 2090, בה נתיבי איילון הפכו למנהרות תודעתיות, בירושלים הבנויה משכבות דיגיטליות, או בקיבוץ שעבר אוטונומיזציה מלאה ומנוהל בידי בינה מלאכותית. העולם העתידי, אינו צריך להיות מושלם, להפך. כדאי לשקף את השסעים הקיימים היום, דרך טכנולוגיה עתידנית: חוסר שוויון מוגבר, שליטה ממשלתית מתקדמת, או קפיטליזם קיצוני המופעל דרך שתלים מוחיים. ככול שהחזון הטכנולוגי נראה מושרש יותר בתוך התרבות והמרחב הישראלי, כך הסיפור ירגיש קרוב, מטריד ומשכנע יותר.

טכנולוגיה המרגישה אמינה אך גם מסוכנת

בסיפור מדע בדיוני, לא מספיק להמציא גאדג’ט. צריך להראות כיצד הוא משנה את חיי הדמויות. שתלים מוחיים המוחקים טראומות, ערים חכמות הקוראות מחשבות, רחפנים המחליפים שוטרים, או אפליקציה המזהה פשעים טרם התרחשותם: כול אלה מעניינים רק אם הקוראים מבינים השלכותיהם. מדע בדיוני ישראלי, יוכל לעסוק בטכנולוגיה המסייעת לביטחון, עוקבת אחרי אזרחים, בוחרת חיילים לפי נתונים גנטיים, או יוצרת רובוטים עם זהות לאומית מובנית. המתח, נבנה כאשר הדמויות שואלות שאלות מוסריות, ולא רק משתמשות בטכנולוגיה: האם מותר למחוק זיכרונות? האם המדינה שולטת בנו דרך אלגוריתמים? האם רובוטים יכולים להיות יהודים?

דמויות שאינן חיות בעתיד סטרילי אלא בתוך קונפליקט רגשי

העולם העתידי, נבנה דרך עיניי הדמויות. הן חייבות להיות מושרשות בתרבות ישראלית: בני דור שלישי לשואה, בני מיעוטים, עולים חדשים, לוחמים לשעבר או מדענים שגודלו במוסדות חינוך נוקשים. הדמויות עוברות בין עבר להווה ולתודעה מעובדת, ונאבקות על זהותן בתוך עולם המשתנה במהירות. גיבור, הנמצא במערכת המנבאת לו שהוא יפגע באחרים, לוחמת סייבר, המגלה שהיא עצמה פיתוח גנטי, או נערה, הפותחת קבצים של סבה שנלחם במלחמות ישנות כולם יכולים להפוך את הסיפור למורכב רגשית ואינטלקטואלית.

עלילה המאתגרת תפיסות ולא רק רצה קדימה

מדע בדיוני איכותי, אינו רק על אקשן אלא על רעיונות. הסיפור, צריך לשאול שאלות עמוקות: מהי תודעה? האם אפשר לבטל את הפרטיות לטובת ביטחון? האם ניתן לאהוב מישהו שאינו אנושי? האם ההיסטוריה נכתבת מחדש על ידי קוד? העלילה נבנית סביב שאלות כאלה, ולא רק סביב התרחשויות. יש מקום למתח, לבריחה, לחקירה או לפיצוץ, אך לבו של הסיפור הוא הדילמות. המפגש בין הדמות לרעיון, משנה את עולמה הפנימי, הוא המוביל את הסיפור קדימה.

שפה המשקפת עתיד אך לא מתנתקת מן העברית

העולם העתידי, זקוק לשפה אשר תשקף שינוי, אך אסור לאבד את החיבור לשפה העברית. מונחים כמו "מערכת ניתוח תודעה", "קובץ זהות דיגיטלית", "ממשק-נפש", או "זמן חכם" יכולים להמציא מציאות חדשה מבלי להרגיש מתורגמים. גם שמות דמויות, מקומות ופרויקטים צריכים להישמע עבריים, אך עם גוון עתידני: "מִשְלַ"ח", "פרויקט נגה", "יחידת מעבר", "יישוב קצה". ככול שהשפה מרגישה טבעית, ולא לקוחה מתרגום אמריקאי, כך הקוראים הישראלים, ירגישו בבית גם בתוך העולם הרחוק והחדש.

בניית עולם עקבי עם חוקיות ברורה

גם אם העולם בדיוני, הוא חייב לציית לחוקיות. אם יש טכנולוגיה מסוימת, יש להבין כיצד היא פועלת, מי שולט בה, מי מייצר אותה ומה מגבילה. אי-אפשר להמציא כול פעם פתרון חדש מתוך כלום. ככול שהחוקיות פנימית ברורה, כך הסיפור מרגיש חזק יותר. הקוראים הישראלים, מחפשים לוגיקה גם בתוך דמיון. סיפור מדע בדיוני טוב, לא רק מהפנט, אלא כזה שיגרום להם להרגיש: זה אולי לא קרה – אבל זה יכול לקרות.

סיום פתוח, טרגי או עם זיק של תקווה

סיפור מדע בדיוני ישראלי, אינו חייב לסיים עם ניצחון גדול או השמדת עולם. לפעמים, הדמות מגלה משהו המשנה רק אותה. לפעמים, העולם ממשיך בדיוק כשהיה, אך הקוראים כבר לא. סיום טוב, אינו עונה על כול השאלות, אלא משאיר אחריו תחושת מחשבה, פליאה או אפילו אזהרה. המדע הבדיוני הישראלי, עוד לא נאמר כולו. ככול שנמשיך לכתוב סיפורים המשקפים את הפחדים, התקוות, ההישגים והכישלונות של החברה, כך ניצור ז’אנר שלא רק מדבר על העתיד, אלא גם מעצבו.