בכתיבה יוצרת, דמות ישראלית איננה רק מישהו המתגורר בתל אביב או מדבר עברית. דמות ישראלית, משקפת מנטליות, תרבות, אופן התנהגות, היסטוריה אישית קולקטיבית, ומערכת ערכים רווית קונפליקטים. כתיבת דמות ישראלית, מחייבת חיבור עמוק לאופי המקומי: שילוב בין ישירות ורגש, בין הישרדות יומיומית לחיפוש אחר משמעות, בין שייכות למדינה לביקורת עליה. כל דמות, צריכה להיבנות מתוך הבנת ההקשר החברתי, הפוליטי והתרבותי בו היא חיה.

רקע משפחתי, אתני וגיאוגרפי

אין דמות ישראלית אחת. קיים מגוון עצום של דמויות: דתי לאומי מבית אל, עולה מרוסיה הגר בקריית ים, מזרחית חילונית מן השפלה, בן דור שלישי לשואה מגבעתיים, בת למשפחת מהגרים מאתיופיה בנתניה. רקע כזה, אינו פריט טכני, הוא משפיע על השפה, הערכים, החינוך, מערכת היחסים עם סמכות, תפיסת הזהות האישית. כדי לכתוב דמות ישראלית אמינה, יש לבנות לה בית, שכונה, הורים, זיכרונות מבית הספר, ואף תחנות אוטובוס מוכרות.

שפה ודיבור

העברית היומיומית, שונה מאוד בין מגזרים ואזורים. צעיר ירושלמי דתי, ידבר אחרת מתל אביבית חילונית, בדיוק כפי שחייל מילואים מדבר שונה מאם חד- הורית מפתח תקווה. חשוב להקשיב לאנשים, לקלוט מבטאים, קיצורים, ביטויים מקומיים. שפה יוצרת זהות, ולכן כל דמות, צריכה לדבר באופן אחר, כולל דקדוק, שגיאות, סלנג, טון רגשי. דמות שאומרת "וואלה", כל שלוש מילים אינה מדברת כמו דמות שאומרת "כפרה עליך" או "ברוך השם".

הומור, ציניות וחוצפה ישראלית

רבות מן הדמויות בישראל, בנויות על שכבת הומור ציני המכסה רגשות עמוקים. דמות ישראלית טובה, תשלב רגעי התפרצות רגשית, יחד עם בדיחות פנימיות, עקיצות, מונולוגים סרקסטיים ואף התחכמויות אל מול סמכות. גם כשהן רציניות, הדמויות מגיבות באופן ישיר, לא תמיד פוליטיקלי קורקט, לעתים, חסר סבלנות. זוהי חוצפה המגיעה מהישרדות, והיא חלק מהאופי הלאומי. חשוב לשלבה במינון הנכון, מבלי להפוך את הדמות לקריקטורה.

יחס לדת, לצבא ולמדינה

בישראל, כל דמות נאלצת להתייחס לסוגיות גדולות, גם אם באופן שולי. האם שירתה בצבא או התחמקה? האם היא דתייה, מסורתית, חילונית? כיצד היא מגיבה ביום הזיכרון או ביום העצמאות? האם היא מתעצבנת מן המצב הפוליטי או אדישה לגמרי? אין דמות ישראלית, חסרת עמדה, גם אם עמדתה, היא אדישות מוחלטת. כל דמות, צריכה להגיב לסביבה בה היא חיה, דרך שתיקה, דרך ציניות, וגם דרך מחאה.

דמות בתוך הקולקטיב

ישראליות, מבוססת גם על תחושת קבוצה. משפחה, צבא, שכונה, עם. הדמויות אותן כותבים אינן מנותקות, הן שייכות למעגלים שונים. חשוב להראות כיצד הדמות פועלת בתוך קבוצה: האם היא נלחמת על מקומה? האם היא משתלבת או זרה? האם היא אוהבת להיות עם אנשים או שונאת קירבה יתרה? בישראל, אנשים נוטים להיות מעורבים, לחדור למרחב האישי, והדמויות מגיבות לכך באופן שונה. זה מגדיר את אופיין.

טראומות קולקטיביות ופרטיות

חלק מן הישראליות הוא ההתמודדות עם אירועים לאומיים. פיגועים, מלחמות, רצח רבין, הפגנות, אסונות טבע או קריסות פוליטיות. כל דמות, גם אם צעירה, חוותה מציאות מורכבת. האם היא איבדה חבר בצבא? הייתה תחת רקטות בדרום? גדלה בבית בו החדשות תמיד דלוקות? יש לבנות לדמות היסטוריית זיכרונות המושפעים מן הטלטלות החברתיות. גם ברמה האישית: גירושי הורים, קשיי פרנסה, קונפליקטים עדתיים, כל אלה, הם חלק מהמרקם.

עולם פנימי מול חזות חיצונית

הדמות הישראלית, נעה לעתים, בין קלילות חיצונית לעומק רגשי בלתי פתור. בונים דמות שצוחקת הרבה אך סוחבת כאב מהעבר. דמות ישראלית, נראית בטוחה בעצמה אך חשה כל הזמן צורך להוכיח זאת. ניגודים פנימיים יוצרים עניין, בדיוק כפי שהחיים בארץ לעתים, מרגישים כסתירה. ככל שנחפור יותר בשכבות הדמות, נגיע ללב הקוראים.

קשרים בין דמויות | דינמיקה חברתית מקומית

הדרך בה דמויות ישראליות יוצרות קשרים, מאופיינת באינטנסיביות, באינטימיות מהירה, לעתים, ברגש לא מעובד. חשוב להראות כיצד הן מגיבות לאירועים חברתיים: איך הן רבות, מתפייסות, שותקות, צועקות, יושבות יחד לקפה בשישי. יחסי שכנים, משפחה, חברים לצבא או ללימודים, כל אחד מהם יכול להיות מקור לקונפליקט או לתמיכה.

סיכום

הקוראים הישראלים, מזהים זיוף במהירות. לכן יש לשאוף לדיוק. להקשיב לאנשים ברחוב, להיזכר בשיחות אישיות, לצפות באינטראקציות קטנות. דמות ישראלית, אינה חייבת להיות גיבורה או חריגה, היא יכולה להיות הכי רגילה, הכי שכונתית, הכי תל אביבית או הכי פריפריאלית. דווקא הפרטים הקטנים, השפה, הרגשות הנסתרים, הם שיהפכו דמות לבלתי נשכחת.