חוסר ביטחון בכתיבה, הוא תחושה מוכרת לרבים. גם כותבים מנוסים מתמודדים עם רגעי ספק, חשש, תחושת חוסר ערך או פחד מחשיפה. כתיבה, בהיותה פעולה אישית, רגישה ולעתים, גם פומבית, מעוררת רגשות עמוקים של השוואה, ביקורת עצמית ופחד מכישלון. התמודדות עם תחושות אלה אינה מותרות, היא תנאי להתקדמות. ככל שנבין את שורשי חוסר הביטחון ונפעיל כלים מעשיים להתמודדות, כך נוכל להעמיק בכתיבה ולהרגיש בה חופש וביטוי מלא.

הבנה שחוסר ביטחון הוא חלק מהתהליך

שלב ראשון, הוא הבנה שחוסר ביטחון אינו סימן לכך שמשהו לא בסדר, אלא חלק בלתי נפרד מן היצירה. כמעט כל כותב, מרגיש בשלב מסוים שהוא "לא מספיק טוב", שמה שהוא כותב "כבר נכתב", או שאחרים מצליחים יותר. תחושות אלה, אינן האויב, אלא סימן לכך שהכתיבה חשובה לכם. הכרה בקיומן, מבלי להיבהל מהן, יוצרת מרחב פנימי המאפשר להמשיך ולכתוב גם כשהספקות נוכחים.

הפרדה בין שלב הכתיבה לשלב השיפוט

אחת הטעויות השכיחות, היא לערבב את הכתיבה עם העריכה. כאשר מנסים לכתוב ולשפוט במקביל, כל משפט נעצר, כל רעיון מתמסמס. הדרך להתגבר על חוסר הביטחון היא לאפשר לעצמכם לכתוב בזרימה, מבלי לשפוט. ההערות הפנימיות על איכות, סגנון או מקוריות, יגיעו מאוחר יותר, בשלב העריכה. בשלב הכתיבה עצמה, נדרשת חמלה עצמית ומוכנות "ללכלך את הדף" ללא ציפייה לתוצאה מושלמת.

זהירות מהשוואה לאחרים בעיקר בזמן יצירה

השוואה לכותבים אחרים, היא מקור מרכזי לחוסר ביטחון. במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, בו נדמה שכולם כותבים יפה, מצליחים לפרסם ומקבלים תגובות נלהבות. חשוב לזכור שמה שנראה מבחוץ אינו משקף את המציאות הפנימית. כל כותב עובר את המסע שלו, ולכל טקסט יש את הזמן הנכון לו. ההשוואה משתקת, כי היא מדמה שהכתיבה היא תחרות, במקום לראות בה מסע אישי.

קבלת עזרה מאנשים תומכים

חשוב למצוא לפחות אדם אחד, שאפשר לשתפו בטקסטים מבלי לחשוש מביקורת חדה מדי. חבר, מורה, קולגה או שותף לכתיבה, היכול להקשיב, לעודד, לשאול שאלות מבלי לשפוט. שיתוף בטקסטים בשלבים ראשונים, עם אדם אמפתי עוזר לבנות ביטחון, ומייצר דיאלוג המפרה את תהליך הכתיבה. לעומת זאת, יש להימנע משיתוף עם גורמים הידועים כביקורתיים מדי, לפחות עד אשר תחושת יציבותכם הפנימית, תתחזק.

הבנה שכתיבה משתפרת תוך כדי תנועה

במקום לצפות שכל טקסט יהיה שלם או מבריק, יש להבין שהכתיבה היא שריר המתפתח דרך תרגול. כל טיוטה מחזקת. כל ניסיון כושל הוא שיעור. כל פסקה הנמחקת פותחת מקום לפסקה מדויקת יותר. ביטחון אינו נבנה מהצלחה מיידית, אלא מיכולת להישאר בתהליך, לחזור אל הדף גם אחרי אכזבה, ולראות כיצד עם הזמן הדברים משתנים, משתפרים ומעמיקים.

יצירת מרחב בטוח לכתיבה אישית

לעתים, התחושה של "אין לי מה לכתוב", נובעת מכך שהכתיבה פונה מיד החוצה, לקוראים, לקהל, לשוק. לכן, חשוב לפתח גם מרחב אישי לכתיבה שאינה מיועדת לפרסום. יומן, תרגולים, כתיבה אינטואיטיבית, אלה מאפשרים להוריד את הלחץ, לפתח קול פנימי, ולחזור למגע הטבעי עם השפה. רק כאשר יש ביטחון עצמי פנימי, ניתן להביאו גם החוצה.

הפיכת הפחד לחומר גלם

אחד הכלים החזקים בהתמודדות עם חוסר ביטחון, הוא לכתוב עליו. לתארו, לפרקו, להכניסו לטקסט. פחד מחשיפה, מביקורת, מתחושת כישלון – כולם יכולים להפוך למנוע כתיבה עוצמתי, במקום לברוח מהם.

טיפוח שגרת כתיבה גם בלי השראה

חוסר ביטחון לעתים, מתעצם כשכותבים רק "כשבא". כמו בכל תחום יצירתי, התמדה יוצרת ודאות פנימית. גם אם כותבים מעט, גם אם אין השראה, עצם הפעולה בונה תחושת מסוגלות. ככל שהכתיבה הופכת להרגל ולא לתגובה לסערה, הביטחון הפנימי הולך ומתפתח.

סיכום

חוסר ביטחון בכתיבה, איננו מכשול, הוא סימן לכך שאכפת לכם. ההתמודדות אתו דורשת הבנה, כלים ואומץ להמשיך למרות הפחד. על ידי תרגול קבוע, הפרדת שלבים, הקשבה עצמית וכתיבה אותנטית, ניתן לטפח ביטחון פנימי שאינו תלוי בתוצאה חיצונית. דווקא מהמקום הפגיע ביותר נוצרת כתיבה עמוקה, אמיצה, וחסרת גבולות.