ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
מדוע כל כותב צריך מבוגר אחד שיאמין בו?
כמו המשפט "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו", אני מאוד אוהב להגיד את הזה לכותבים שלי.
"כל כותב וכותבת צריכים מבוגר או מבוגרת שיאמינו בו".
ודיברתי לאחרונה לא מעט על איפה ללמוד כתיבה ואחד הדברים שדיברתי עליהם לא מעט זה שותפי מחויבות.
אני רוצה לספר סיפור קצר.
שהייתי בן 14-15 בעיר בה גדלתי, תל אביב. הביאו לבית הספר שלי את דנה וייס הכתבת מרשת החדשות.
ולא ידעתי מי היא, לא צפיתי בחדשות.
היא לא בדיוק דיברה על כתיבה כמו שהיא דיברה על להביא את עצמך.
להביע את עצמך.
זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו הגיע מבחוץ, אדם מוכר ונתן לי איזושהי וודאות שאנשים עושים את זה.
לפגוש מישהי שעושה את זה, מדבר את זה, נתן לי איזושהי תקווה.
ובגלל זה אני תמיד אומר שכל כותב צריך מבוגר אחד שיאמין בו.
מבחינתי, אחד הדברים שאני אומר לכותבים שאני פוגש לאורך הדרך ופגשתי אלפי כאלה במסע שלי בעשור האחרון,
זה למצוא שותף מחוייבות.
שותף מחוייבות לא חייב להיות איש ספרותי או עורך ספרותי או אפילו סופר.
הוא לא חייב להיות מהתחום בכלל.
ולמען האמת, הוא לא חייב לקרוא את הטקסטים שלכם.
זה אדם שיודע שהוא איתנו במסע הזה.
הוא יודע שהוא מחויב אלינו ושאנחנו מחוייבים אליו.
ברגע שאני לא לבד בתוך הדבר הזה, אני פתאום מרגיש שזה קצת יותר אמיתי.
כי המסע של הכתיבה, בואו נאמר את האמת, הוא מאוד בודד.
חוויתי את המסע הבודד בעצמי, לכתוב למגירה, בתוך עצמנו, בלופ אינסופי.
ופתאום להכניס עוד אדם פנימה, זה הופך את זה ליותר אמיתי וליותר אפשרי.
אנחנו רוצים לחזק את תחושת המסוגלות הזו ככותבים.
כמובן, שעדיף שאותו אדם יקרא את הטקסטים וכמובן שעדיף שאותו אדם יוכל להביע את הדעה ואנחנו סומכים על הדעה שלו.
אבל לא לחפש את הסיטואציה המושלמת.
ההפך, אני רוצה לתת את כמה שיותר אפשרויות לגרום לדבר הזה לקרות.
כן, האופטימלי זה חבר או חברה אם הם הוציאו ספר נפלא אבל לרובנו אין בסביבה הקרובה מישהו שהוציא ספר.
לי לא היה מישהו כזה בתחילת הדרך.
אז הייתי חייב למצוא את האדם שיוכל להגיד לי "נבו, כתבת השבוע? התקדמת? אה לא כתבת בכלל? טוב אז בשבוע הבא תכתוב."
צריך מישהו שישאל אותי כדי להפוך את הכתיבה לשיח.
אחד הדברים שהיו לי חסרים לפני עשור, כשהתחלתי את המסע שלי זה שלא היה מידע בשום מקום.
דיברתי על זה באחת ההדרכות לאחרונה, לא היה מידע בגוגל ולא ביוטיוב.
ודיברתי לאחרונה לא מעט על איפה ללמוד כתיבה ואחד הדברים שדיברתי עליהם לא מעט זה שותפי מחויבות.
אני רוצה לספר סיפור קצר.
שהייתי בן 14-15 בעיר בה גדלתי, תל אביב. הביאו לבית הספר שלי את דנה וייס הכתבת מרשת החדשות.
ולא ידעתי מי היא, לא צפיתי בחדשות.
היא לא בדיוק דיברה על כתיבה כמו שהיא דיברה על להביא את עצמך.
להביע את עצמך.
זאת הייתה הפעם הראשונה שמישהו הגיע מבחוץ, אדם מוכר ונתן לי איזושהי וודאות שאנשים עושים את זה.
לפגוש מישהי שעושה את זה, מדבר את זה, נתן לי איזושהי תקווה.
ובגלל זה אני תמיד אומר שכל כותב צריך מבוגר אחד שיאמין בו.
מבחינתי, אחד הדברים שאני אומר לכותבים שאני פוגש לאורך הדרך ופגשתי אלפי כאלה במסע שלי בעשור האחרון,
זה למצוא שותף מחוייבות.
שותף מחוייבות לא חייב להיות איש ספרותי או עורך ספרותי או אפילו סופר.
הוא לא חייב להיות מהתחום בכלל.
ולמען האמת, הוא לא חייב לקרוא את הטקסטים שלכם.
זה אדם שיודע שהוא איתנו במסע הזה.
הוא יודע שהוא מחויב אלינו ושאנחנו מחוייבים אליו.
ברגע שאני לא לבד בתוך הדבר הזה, אני פתאום מרגיש שזה קצת יותר אמיתי.
כי המסע של הכתיבה, בואו נאמר את האמת, הוא מאוד בודד.
חוויתי את המסע הבודד בעצמי, לכתוב למגירה, בתוך עצמנו, בלופ אינסופי.
ופתאום להכניס עוד אדם פנימה, זה הופך את זה ליותר אמיתי וליותר אפשרי.
אנחנו רוצים לחזק את תחושת המסוגלות הזו ככותבים.
כמובן, שעדיף שאותו אדם יקרא את הטקסטים וכמובן שעדיף שאותו אדם יוכל להביע את הדעה ואנחנו סומכים על הדעה שלו.
אבל לא לחפש את הסיטואציה המושלמת.
ההפך, אני רוצה לתת את כמה שיותר אפשרויות לגרום לדבר הזה לקרות.
כן, האופטימלי זה חבר או חברה אם הם הוציאו ספר נפלא אבל לרובנו אין בסביבה הקרובה מישהו שהוציא ספר.
לי לא היה מישהו כזה בתחילת הדרך.
אז הייתי חייב למצוא את האדם שיוכל להגיד לי "נבו, כתבת השבוע? התקדמת? אה לא כתבת בכלל? טוב אז בשבוע הבא תכתוב."
צריך מישהו שישאל אותי כדי להפוך את הכתיבה לשיח.
אחד הדברים שהיו לי חסרים לפני עשור, כשהתחלתי את המסע שלי זה שלא היה מידע בשום מקום.
דיברתי על זה באחת ההדרכות לאחרונה, לא היה מידע בגוגל ולא ביוטיוב.
וזאת הסיבה שאני מצלם סרטוני יוטיוב כמעט בכל יום מאז תחילת המלחמה זה מהמקום של לגרום לתחושת מסוגלות.
וברגע שאנחנו נמצא אדם כזה בסביבה שלנו, לא תאמינו את השינוי שזה יעשה.
זו הסיבה שתהליכי הליווי כל כך נפלאים.
פתאום אנחנו לא לבד.
אבל לא לכולנו יש את התקציב לזה ולא לכולנו זה מתאים.
גם לא כולנו מחפשים לקבל ביקורת.
וברגע שאנחנו נמצא אדם כזה בסביבה שלנו, לא תאמינו את השינוי שזה יעשה.
זו הסיבה שתהליכי הליווי כל כך נפלאים.
פתאום אנחנו לא לבד.
אבל לא לכולנו יש את התקציב לזה ולא לכולנו זה מתאים.
גם לא כולנו מחפשים לקבל ביקורת.
חלקנו פשוט רוצים ליצור תנוע עבור עצמנו.
אבל כשאנחנו כל כך בודדים בתוך הדבר הזה, מאוד קשה להתמיד.
תנסו לחשוב על פעילות אחרת שעשיתם באופן קבוע, פעם אחר פעם אחר פעם.
ולא היה אף אחד סביבכם.
זה כמו ללכת לשחק כדורסל ולזרוק לסל לבד יום יום יום יום…
בסוף אנחנו רוצים לשחק בקבוצה.
שנכון שתהליך כתיבה הוא תהליך אינדיבידואלי ברוב המקרים.
אבל, אפשר לדבר את זה.
הייתי רוצה שיהיה לי מישהו שאני אוכל לשתף אותו באתגרים שלי בכתיבה.
מישהו שאני אוכל לשתף אותו בהתרגשות שלי מהכתיבה.
מי שאני אוכל לשתף אותו בתסכול מעצם עובדה שכבר חודש לא כתבתי כי אני עמוס.
כולנו יש את הסיבות.
פשוט לדבר את זה החוצה.
שוב אני יודע שהרבה מכם יצפו בהדרכה הזו ויגידו "בסדר".
אתם לא מבינים איזה שינוי זה יכול לעשות בחייכם כי אנחנו כאן לטווח הארוך.
רובנו, מי שצופה בהדרכה הזו כעת, לא רוצה לכתוב טקסט אחד או שניים וסלאמת.
אנחנו רוצים לכתוב לטווח הארוך וכנראה שהכתיבה והנפש היוצרת בתוכנו תמשיך לפעול לנצח.
הדבר הזה יש לו יתרונות שאני באמת לא יכול להסביר ורק שאתם תעשו את זה אתם תראו.
לבחור אדם אחד קרוב, לא בהכרח בסביבה הקרובה, מישהו שאנחנו סומכים עליו ולהפוך אותו לשותף המחוייבות שלנו.
אבל כשאנחנו כל כך בודדים בתוך הדבר הזה, מאוד קשה להתמיד.
תנסו לחשוב על פעילות אחרת שעשיתם באופן קבוע, פעם אחר פעם אחר פעם.
ולא היה אף אחד סביבכם.
זה כמו ללכת לשחק כדורסל ולזרוק לסל לבד יום יום יום יום…
בסוף אנחנו רוצים לשחק בקבוצה.
שנכון שתהליך כתיבה הוא תהליך אינדיבידואלי ברוב המקרים.
אבל, אפשר לדבר את זה.
הייתי רוצה שיהיה לי מישהו שאני אוכל לשתף אותו באתגרים שלי בכתיבה.
מישהו שאני אוכל לשתף אותו בהתרגשות שלי מהכתיבה.
מי שאני אוכל לשתף אותו בתסכול מעצם עובדה שכבר חודש לא כתבתי כי אני עמוס.
כולנו יש את הסיבות.
פשוט לדבר את זה החוצה.
שוב אני יודע שהרבה מכם יצפו בהדרכה הזו ויגידו "בסדר".
אתם לא מבינים איזה שינוי זה יכול לעשות בחייכם כי אנחנו כאן לטווח הארוך.
רובנו, מי שצופה בהדרכה הזו כעת, לא רוצה לכתוב טקסט אחד או שניים וסלאמת.
אנחנו רוצים לכתוב לטווח הארוך וכנראה שהכתיבה והנפש היוצרת בתוכנו תמשיך לפעול לנצח.
הדבר הזה יש לו יתרונות שאני באמת לא יכול להסביר ורק שאתם תעשו את זה אתם תראו.
לבחור אדם אחד קרוב, לא בהכרח בסביבה הקרובה, מישהו שאנחנו סומכים עליו ולהפוך אותו לשותף המחוייבות שלנו.
