חיות כותבות ומספרות – המאמר הבא יעסוק בהאנשה בספרות.
האנשה, היא מתן תכונות אנושיות לדברים שהם לא אנושיים, בעלי-חיים, חפצים דוממים ואלים.
במאמר, אציג שתי קלאסיקות אשר עסקו בהאנשת בעלי-חיים והפכו כל אחד בזמנו, ועד ימינו אנו לרבי-מכר עולמיים.

חוות החיות – ג'ורג אורוול, 1945

הספר חוות החיות הוא אלגוריה וסאטירה נוקבת על משטרים טוטליטריים ועל מעמדו של היחיד, זכויותיו ויחסיו החברתיים בתוכם. בספר מסופר על קבוצת חיות בחווה באנגליה אשר לה חזון, להפוך מ"עם משועבד" ל"עם חופשי".
בספר כמה דמויות:
מר ג'ונס: בעל החווה, מבוסס על הצאר ניקולאי השני.
המיג'ור הזקן: מציג רעיון המרד בבעל החווה, ושלטון עצמי של החיות על גורלן. המיג'ור הוא משל לקרל מרקס, ובמידת מה גם ללנין.
נפוליאון החזיר: בעל תכונות של מנהיג, אימץ לחיקו כמה גורי כלבים שישמשו אותו בעתיד לתפיסת השלטון. אינו יודע לנאום, לכן מינה את צווחן שיעשה זאת. מסמל את סטאלין.
צווחן החזיר: עוזרו ודוברו הנאמן של נפוליאון. הוא מסמל את ויאצ'סלב מולוטוב.
שלגון (סנובול) החזיר: היה חכם בהשוואה לנפוליאון וידע לנאום והיה יריבו. מסמל את לאון טרוצקי. מאופיין באינטלקט רב יותר מאשר נפוליאון.
גברתן (בוקסר) הסוס: עובד במלא המרץ וממלא את דרישותיו של נפוליאון, מתוך אמונה שזהו הדבר לעשות. מסמל את סטחנוב.
תשעת כלביו הנאמנים של נפוליאון אשר הוא גידל בעצמו, משולים למשטרה החשאית של סטאלין.
בנימין (בנג'מין): חמור המתייחס בציניות לכל המרד, מסמל את כל התושבים הסקפטיים אשר לא האמינו שהמהפכה הקומוניסטית תסייע לתושבי רוסיה.
תילתנית (קלוור): הסוסה הזקנה.
מולי הסוסה: אוהבת לענוד סרטים ולהתגנדר, משל למעמד העליון אשר נמלטו אחרי המהפכה הבולשביקית.
הכבשים: מסמלות את העם הפשוט שהלך אחרי העדר ואחרי סטאלין.
העכברושים: מסמלים את העמים שנרדפו בזמן שלטונו של הצאר, ככל הנראה, יהודים וצוענים.

החיות מגשימות את חלומן ומצליחות בלא מעט קשיים ומכשולים להשיג את המטרה, אך הן לא מבחינות כי בתוך החופש שבו זכו, מנהיגי המרד הפכו להיות עריצים ורודנים ממש, החיות אינן מתנגדות ולא חשות בכך שקבוצת המנהיגים אשר שולטת בהם היא מושחתת.
הספר עובד לסרט קולנוע בשנת 1954 ועובד שוב לגרסה קולנועית בשנת 1999.
ספרים נוספים שכתב: דפוק וזרוק בפריז ובלונדון, ימי בורמה, שאו את נס האספידיסטרה, מחווה לקטלוניה, האריה והחד-קרן, האנגלים.

גבעת ווטרשיפ – ריצ'רד אדמס, 1972

ספרו הראשון והמפורסם ביותר של אדמס, המבוסס על אוסף סיפורים אשר סיפר אדמס לבנותיו במהלך טיול. הספר גבעת ווטרשיפ זכה להצלחה גדולה מיד עם צאתו לאור, ותורגם לשפות רבות.
הספר מספר את סיפורם של שני אחים ארנבונים – לוז וחמישון, החיים יחד בשלווה על צלע גבעה. חמישון, הניחן בחוש נבואי, מרגיש יום אחד שמשהו רע עומד לקרות. אולם כאשר הם מספרים זאת למנהיג הארנביה, הם נתקלים ביחס של בוז וזלזול. לוז אוסף קבוצה של ארנבונים והם יוצאים לחפש מקום בטוח יותר עבורם.
לוז והארנבונים מחפשים מקום לחיות בו, ועוברים בדרכם יער, נהר, שדה וכביש ותוך כדי חיפושים החבורה מתגבשת ולאט לאט תופס לוז את תפקיד המנהיג. הם נתקלים בארנבייה חדשה, וחבריה מקבלים אותם לחיקה. חמישון מסרב משום מה להצטרף. ואז הם מגלים את הקשר בין הארנבונים לאדם. בארנבייה החדשה האדם מספק מזון לארנבונים. כאשר ראש-גדול נתפס במלכודת תיל אותה הציבו בני האדם, מסרבים הארנבונים מהארנבייה החדשה לסייע לחלצו. לוז וחבורתו מחליטים להמשיך אל הגבעות המבודדות הרחק מבני האדם והסכנות אשר הם מביאים. הם מקימים ארנבייה ושומעים על החורבן והטבח שפקד את הארנביות האחרות על-ידי בני האדם.
בתמונה אחרונה, ארנבייה משגשגת מלאה בארנבונים מכל המינים. בסופו של בספר מסופר לנו על מותו של הארנבון לוז בשיבה טובה.
הספר עובד לסרט בשנת 1978 ואף עובד לסדרת טלוויזיה, למיני סדרה וגם הועלה בתיאטרון. ספרים נוספים שכתב: הנערה בנדנדה.

שני הספרים הללו עוררו עניין רב ואף סערה, מכיוון שהוצגו לכאורה כספרים תמימים ונאיביים, אולם הנושא בו עסקו שניהם היה טעון ביותר. עוסק בעריצות שלטונית, בדיכוי חברתי, במרד של חלשים מול חזקים ובניצחון הרוח. וכל זאת מובא באלגוריה מתוחכמת.