כתיבה יוצרת, מאפשרת לגעת בפצעים ישנים, להעניק להם מילים ולארוג מתוכם משמעות חדשה. ברגע בו בוחרים לקחת חוויות חיים, לעתים, קשות וכואבות, ולהניחן על הדף, מתרחש תהליך עמוק של שינוי פנימי. כתיבה זו, לא נועדה לרצות קוראים, אלא להקשיב לקול הפנימי, להעניק לו נוכחות, להבינו ואף להחזיקו בגאווה.
כתיבה כהזמנה לשיחה פנימית עמוקה
אחד מכוחותיה הגדולים של הכתיבה המרפאה, הוא הפוטנציאל שלה ליצור שיח פנימי פתוח. לעתים קרובות, אתם מספרים לעצמכם סיפורים שהתקבעו, על אשמה, על כישלון, על אובדן או בדידות. אך כאשר כותבים את הסיפור מחדש, מתוך מבט חומל ומודע יותר, מתאפשר לעצב נרטיב מחודש. הדגש, אינו רק על מה שאירע, אלא על איך בוחרים לראות את מה שקורה היום, אחרי שעבר זמן ונרכשה פרספקטיבה אחרת.
התמסרות לתהליך ללא שיפוט
בתחילתו של מסע כתיבה מרפאה, ישנו צורך בשחרור הביקורת העצמית. לא כותבים "טוב", אלא כותבים "אמיתי". לכן, חשוב להתמסר לכתיבה חופשית, בלתי ערוכה, כתיבה, בה אין צורך להרשים או להתנסח באופן מלוטש. רק כך, יכולים להגיע לשכבותיה העמוקות באמת של התודעה, בהן מסתתרים רגשות, תובנות ואמיתות שטרם נאמרו.
שימוש בכלים ספרותיים במטרה להבין את עצמכם
כתיבה יוצרת ככלי ריפוי, יכולה לכלול דיאלוגים עם דמויות פנימיות, כתיבת מכתבים אשר לא נשלחו, או העברת חוויות לדמות בדויה, שעוברת תהליך מקביל לזה שלכם. ניתן לכתוב גרסאות שונות של אותו זיכרון, מעיניהן של דמויות שונות, או מנקודת מבטו של הילד שהייתם מול המבוגר שאתם כיום. כך נבנית הבנה עמוקה יותר של מה באמת קרה, ומה נחרט בזיכרון באופן סובייקטיבי בלבד.
טרנספורמציה דרך סיפור
כשכותבים על העבר כאילו הוא עלילה ספרותית, מתאפשר ליצור בו נקודות מפנה, גיבורים, אתגרים וניצחונות. תהליך זה, מזכיר לכם, שיש לכם השפעה על האופן בו אתם מספרים את חייכם. גם אם לא תשנו את העובדות, תוכלו לשנות את התחושות ביחס אליהן. סיפור הנכתב מתוך מודעות, עשוי להפוך מכלי ניתוח, למעיין של חוסן פנימי ותקווה.
פרקטיקה לכתיבה ולהתמרה רגשית
על מנת להפוך את הכתיבה לכלי ריפוי ממשי, ישנה חשיבות לתרגול סדיר. ניתן, להתחיל כל כתיבה עם משפט פתיחה כמו "אני זוכר את הרגע בו…" או "היום הבנתי ש…". כדאי להקדיש זמן לכתיבה אינטואיטיבית, לכתוב במשך עשר דקות ללא הפסקה, מבלי לתקן או לעצור.
קהילה תומכת ומרחבים בטוחים לכתיבה אישית
כתיבה כמרחב ריפוי, זקוקה לעתים, גם לקוראים קשובים. שיתוף טקסטים בקבוצה תומכת, עשוי, להעצים את תחושת הקבלה וההבנה, ולא פחות חשוב, ליצור חיבורים בין כותבים החולקים חוויות דומות. כשנחשפים לעולמו הפנימי של מישהו אחר, משהו נפתח גם בפנים. קריאה הדדית ותגובות אמפתיות, מסייעות לעבד תכנים אישיים באקלים הריפוי.
סיפור החיים לא נגמר | הוא ממשיך להיכתב
הנקודה העמוקה ביותר בכתיבה מרפאה, היא ההבנה שסיפורכם אינו קבוע. בכל רגע ישנה אפשרות לכתוב מחדש, לבחור מילים אחרות, לתת לסיפור סוף פתוח או התחלה חדשה. זיכרונות אינם אסירי העבר, אלא חומרים גולמיים המחכים לעיבוד יצירתי. כל טקסט אישי, הוא תזכורת לכך שאתם בעלי הבית של סיפורכם, ובידכם הכוח לשנות את הדרך בה אתם מביטים בו.
