ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
אמנות הכתיבה הזורמת: איך יוצרים כתיבה זורמת וקולחת?
ואני לא מדבר על זרימה של יצירה.
אני מתכוון לאיך הכתיבה זורמת ונובעת מתוכי.
אני רוצה לדבר על איך הכתיבה באה לידי ביטוי אל מול הקוראים.
אני מקבל הרבה טקסטים של כותבים בתחילת הדרך ואני תמיד אוהב להשתמש בדוגמה של גז-ברקס.
לעומת זאת, כשאני קורא טקסט, אני רוצה שהוא יהיה כמו כביש הערבה.
זה הדבר הראשון שאני אבחין בו, המעבר בין הפסקאות.
אני מוצא המון פסקאות שכמובן קשורות אחת לשניה אבל לא ממש קשורות באופן ישיר.
לדוגמה:
בפסקה אחת "התעוררתי הבוקר ושתיתי קפה…"
בפסקה שנייה: "לאחר מכן התארגנתי והלכתי ל…"
שורה חדשה: " נכנסתי לרכב ו.."
כלומר, אין איזשהו רצף בין הפסקאות.
אני רוצה לנסות, בלי חוקיות או כללים כי זו אומנות בסוף, לחפש דרך לחבר בין הפסקאות.
כלומר, אני רוצה להתייחס על התחושה שהייתה לי הבוקר כשדיברתי על הבוקר בפסקה הקודמת.
אני הרבה פעמים פוגש את זה, פסקה אחרי פסקה והן לא ממש קשורות אחת בשנייה, הן לא מתחברות.
והקורא, כל פעם שהוא מוצא את עצמו נכנס לעניינים, הוא הולך צעד אחורה.
תזכרו תמיד את המקום שאנחנו נמצאים בו היום.
אנחנו חיים בשנת 2024, הכל מהיר, הכל מיידי, הכל זריז.
זה חלק מהעולם בו אנו חיים.
דבר שני, זה השימוש המופרז במילה "אני".
כולנו צריכים לעשות ניקוי רעלים מהמילה "אני".
ואני מציע לכל מי שכותב בוורד, תעשו חיפוש בתוך הקובץ. תלחצו על קונטרול-F ותכתבו את המילה "אני".
תסתכלו כמה פעמים המילה "אני" מופיע.
אני פוגש המון כותבים שהמילה "אני" מופיעה ברמה קיצונית שאי אפשר לתאר.
זה בסדר כשמתכתבים בוואצאפ או כשכותבים מייל, זה איזשהו הרגל שאנחנו משליכים על הכתיבה שלנו ואין צורך.
המילה "אני" ברוב המקרים מאוד מיותרת.
אם תסתכלו על הטקסט שלכם, אתם תראו שלפחות ב50% מהמקרים אתם יכולים לבטל, למחוק, את המילה "אני" והטקסט יראה יותר טוב.
אני פושט פוגש המון טקסטים שהמילה "אני" מופיעה כל כך הרבה – "אני הלכתי ל", "ואז אני חשבתי" שאני יודע שהדובר או הדוברת מדברים סגוף ראשון.
אני לא צריך את המילה "אני " כל הזמן.
וזה איזשהו הרגל שאנחנו לא מודעים אליו.
אם אני מדבר כבר על הרגלים – המילה "אני" והמילה "זה".
"אני לא בטוח שאני רוצה את זה" – מה זה "זה"?
אני רוצה כל הזמן להסביר לקורא בתור כותב מה זה אומר.
"אני לא מרגיש את זה" – מה אתה לא מרגיש?
"זה לא מה שחשבתי" – מה זה "זה"? ומה חשבת שזה יהיה?
ההתכתבויות וואצאפ, זה מאוד "אני ו"זה" וזה בסדר, זו לא שגיאה לשונית.
כל ההדרכה כאן באה לדבר על המקום של לתת לכתיבה לזרום כמה שיותר ולתת לכתיבה פשוט להיות קלילה.
וככל שיהיא יותר קלילה, ככה הקורא מרגיש יותר נינוח והוא הרבה יותר נהנה.
