ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
גישת "אי אפשר הכל" בכתיבה יוצרת
כי כשאנחנו כותבים סיפור חיים או סיפורים אמיתיים שבאמת קרו יש לנו הרבה פעמים נטייה לשאול את עצמנו "האם יאמינו לזה?"
אם זה סיפור אמיתי אנחנו לא רוצים לעדן אותו.
זה מה שזה וזה הסיפור.
ההדרכה הזו מתמקדת בסיפורים בידיוניים.
כלומר, סיפורים שהם פרי דימיוננו ולא התרחשו במציאות.
בתור כותבים בעיקר אם זה הספר הראשון שלנו, היצירה הראשונה "הרצינית" שלנו, יש לנו איזושהי נטייה לנסות לתפוס את הכל.
ואני מאוד מאמין בגישת "האי אפשר הכל".
אנחנו רוצים להכניס גם מתח, גם דרמה, גם רומנטיקה, גם ארוטיקה וגם קומדיה.
אנחנו רוצים להכניס הכל לתוך מארג אחד והרבה פעמים הדבר הזה יוצר בלבול בסיפור.
אני פוגש את זה המון עם כותבי תסריט וכותבי ספרים שפשוט מנסים עוד ועוד.
ואתם יודעים מה?
אל תספרו לאף אחד, אבל גם אני עשיתי את הטעות הזו עם הספר הראשון שלי.
הספר הראשון שלי מתחיל כספר מסע הופך לספר קומדיה והסוף הוא תופס איזשהו מקום שהוא קצת מתח במידה מסויימת.
ואני מאוד אוהב את הגרסה ואת התוצאה של הספר הראשון אבל סביר להניח שהיום, נבו בן ה-30 היה פועל בדרך קצת אחרת לעומת נבו בין ה-23 שהוציא את הספר הראשון שלו.
כי באמת הרגשתי שאוקיי, יש לי הזדמנות אחת לכתוב את הסיפור הכי טוב שאני יכול ואני רוצה לעשות אותו כמה שיותר גדול.
ובעיניי, בתור מישהו עם ניסיון, זו גישה קצת שגויה.
מהסיבה הפשוטה שהסיפור הוא הסיפור וברגע שאנחנו יוצרים פעולות מתאמצות בתוך העלילה, אני לא אומר שבהכרח הקוראים ירגישו את זה.
הקורא לא בהכרח ירגישו תמיד מתי הכותב מתאמץ או מנסה להרשים ביחסי הכותב-קורא.
לא בהכרח.
אבל זה יכול לפגוע בזרימה הטבעיים של הסיפור ואנחנו לא רוצים את זה.
אז אם אתם כותבים את הסיפור ואתם מרגישים שהוא לא מספיק, אז ההצעה שלי היא לנסות לשחרר את התחושה הזו.
כי בדרך כלל זה רק בראש שלנו.
אני לא אומר תלחמו בתחושות שלכם גם לא תכתבו סיפורים שאתם לא מעוניינים בהם או להתנסות בז'אנרים שלא מעניינים אתכם. חלילה.
התחושה הזו שזה אף פעם לא מספיק..
אז אני אוסיף עוד סצינת סקס, אז אני אוסיף עוד איזשהו מרדף, אוסיף תאונת דרכים.
לא יכול להיות שהגיבור שלי בספר אחד גם עובר תאונת דרכים, גם מישהו קרוב אליו מת, הוא גם יתאהב, גם ישבר לו הלב וגם יזכה בלוטו.
זה לא הגיוני.
שאנחנו צופים בסרט אנחנו אומרים "וואלה, זה לא הגיוני כל כך מה שקורה כאן, מנסים להכניס יותר מידי דרמה ומתח, זה טו מאצ'".
תסמכו על הטבעי של הסיפור.
על הדרמה הטבעית של הסיפור, הנרטיב, העלילה, על הרעיון הגדול שמוביל אתכם.
אבל אל תרגישו שאתם צריכים לתת עוד ועוד ועוד כי הרבה פעמים זה יוצר דווקא אפקט הפוך.
זה יוצר איזושהי "קרוסלה" שמסתובבת במהירות גבוהה מדי ואני פשוט אפול ממנה בתור קורא.
מתישהו אני מאבד את האיחזה בסיפור כזה מרגיש לי יותר מידי ואני הולך לאיבוד.
הדבר האחרון שאנחנו רוצים בתקופה הזו, ב2024 שהכל מהיר והכל קורה עכשיו, זה לגרום לקורא לאבד אחיזה בסיפור.
אז העצה שלי היא לסמוך על האינטואיציה שלכם.
אל תרגישו שזה אף פעם לא מספיק.
תנו לסיפור להתגלגל כמו שהוא, זו העצה שלי.
וזו גישת "האי אפשר הכל" ותנסו לבחון את זה בינכם לבין עצמכם.
כי כשאנחנו ומשחררים את זה, אז הכתיבה יוצאת הרבה יותר טבעית, הרבה יותר טוב אותנטית וזו במטרה שלנו בסופו של דבר.
ליצור כתיבה ועלילה וסיפור כמה שיותר אמיתי ואותנטי לנו בתור כותבים ויוצרים
