אחת מן החסימות הנפוצות בכתיבה יוצרת, היא התחושה ש"עד שאין רעיון ברור, אין מה לכתוב". אבל האמת היא, שסיפור יכול להתחיל גם כשאין לכם רעיון מגובש. כתיבה, היא תהליך חקירה, לא תמיד תוצאה של תכנון. לעתים, הסיפור נחשף תוך כדי תנועה, מתוך תמונה אחת, רגש חמקמק או משפט הנוחת באמצע היום. אין צורך להמתין להשראה גדולה, מספיק להתחיל בצעד קטן ולתת למילים להוביל.
התחלה מתוך דימוי
דימוי פשוט, תמונה שעולה בדמיון או מראה שזכור מן העבר, כל אלה יכולים לשמש כנקודת מוצא. רואים למשל, איש עומד בתחנת רכבת, או כיסא ריק באמצע מטבח. לא שואלים מהי המשמעות, אלא פשוט כותבים. מתוך הדימוי נולדים פרטים, תחושות. מהר מאוד יופיעו שאלות: למה הוא ממתין? מי ישב שם קודם? כל שאלה כזו מולידה סיפור חדש.
התחלה מתוך קול
ניתן להתחיל לכתוב מתוך קול פנימי, כאילו הדמות כבר מדברת. אולי היא כועסת, אולי מתגעגעת. לא ידוע מיהי עדיין, או מהו סיפורה, אבל נותנים לה מקום לדבר. מתוך הטון, הקצב, המילים, מתגלה משהו מאישיותה, מההיסטוריה שלה, מהסביבה בה חיה. קול זה, הוא זרם הדוחף את הכתיבה קדימה.
התחלה מתוך משפט בודד
לפעמים, כל שצריך הוא משפט אחד. "היא לא דיברה אתו מאז אותו ערב", או "בכל לילה שמע צעדים במדרגות". משפט פתיחה כזה, מגרה את הדמיון ומזמין המשך. אין חובה לדעת מי הדמויות, או מה עומד לקרות, כותבים את המשפט ונותנים לו להוביל. כל כתיבה נוספת מחפשת תשובה לשאלה שהמשפט הראשון חולל.
התחלה מתוך רגש
רגש, עשוי להיות מקור מצוין להתחלה. כותבים מתוך עצב, שמחה, פחד או געגוע, ונותנים לרגש להכתיב את הכיוון. אין חובה לדעת מה בדיוק קרה, רק לכתוב את מה שמרגישים. התוצאה תהיה סצנה, דמות או מצב הנטענים באותנטיות. ככל שהרגש אמיתי, כך הטקסט ירגיש חי, גם ללא מסגרת ברורה.
התחלה מתוך מונולוג פנימי
ניתן לכתוב רצף מחשבות, כזרם תודעה, בלי לעצור, בלי עריכה. כותבים במשך חמש עד עשר דקות כל מה שעולה בראש. מתוך כתיבה בלתי מסודרת זו, לרוב תצוץ שורת זהב, רעיון, מילה או משפט שניתן להתחיל ממנו סיפור. ההנחה היא שהרעיונות קיימים, רק צריך לאפשר להם לצוץ.
התחלה מתוך קונפליקט
גם קונפליקט קטן: ויכוח, אי הבנה, בחירה קשה, יכול להיות בסיס להתחלה. לא חייבים לדעת מה עומד מאחורי הקונפליקט, אלא פשוט לכתוב אותו. דיאלוג קצר, סצנה טעונה, תיאור רגע לא נעים, כל אלה, יכולים להצית סיפור. תוך כדי כתיבה, הקונפליקט מתרחב, נבנות סיבות, והדמויות מתבהרות.
לא לפחד מהבלתי נודע
הסוד הוא להסכים לא לדעת. לא לפחד מהבלבול. לא לתכנן הכול מראש. במקום לשבת ולחכות לרעיון שיבוא, פשוט מתחילים. ניתן לכתוב עמודי טיוטות, סצנות אקראיות, ניסויים לשוניים, בהדרגה יתבהר מה מעניין, מה מושך ומה מבקש להפוך לסיפור.
עריכה מאוחרת, חופש תחילה
בשלבים הראשונים, יש לשכוח מכל הקשור לעריכה ספרותית. לא חשוב אם הסיפור קופץ בין זמנים, אם אין התחלה אמצע וסוף. בשלב זה רק חשוב להוציא החוצה. אחר כך, כאשר יתחיל להתגבש כיוון, אפשר לחזור, לארגן, לחתוך ולבנות. אבל בהתחלה, הכי חשוב לא לעצור.
סיכום
כתיבה היא אקט יוצר. לעתים, הרעיון אינו קודם לכתיבה, אלא נוצר דרכה. ככל שאתם מרשים לעצמכם לכתוב גם מבלי לדעת, כך אתם מגלים את קולכם האמיתי, את המוטיבים שחוזרים, את הדמות המושכת אתכם. לא תמיד ישנה התחלה ברורה, אבל תמיד קיימת תנועה, והיא המולידה את הסיפור.
