כתיבה סוריאליסטית, פותחת שער לעולמות בלתי צפויים ומוזרים, והיא דורשת גישה שונה לגמרי מהמוכר. כדי לשאוב השראה אמיתית מהכתיבה הסוריאליסטית, כדאי להתחיל בשבירת החוקים המוכרים של ההיגיון והמציאות. אין מקום לכללים נוקשים אלא דווקא לעידוד תחושות, דימויים ומחשבות אסוציאטיביות.
דרך יעילה להתחיל, היא תרגול כתיבה אוטומטית. שבו מול דף ריק והתחילו לכתוב ללא תכנון מוקדם, ללא ביקורת פנימית וללא ניסיון לסדר מחשבותיכם. כתיבה זו תוליד משפטים ביזאריים ולעתים, מנותקים מהקשר, אך דרכם מתגלים מעמקי תת-המודע ומופיעים רעיונות חדשים ועשירים. חשוב, להניח לכללים הצורניים להשמט ולאפשר ליד להוביל את המחשבה, לא להפך.
מקורות השראה חיצוניים, גם הם חיוניים. קריאת טקסטים סוריאליסטיים של סופרים כמו אנדרה ברטון, פול אלואר או לואיס קרול תאפשר לכותבים, להבין כיצד יוצרים רצפים לוגיים מעוותים המרגישים טבעיים בתוך עולם סוריאליסטי. גם צפייה באמנות סוריאליסטית, דוגמת יצירותיהם של סלבדור דאלי ורנה מגריט, מחזקת את יכולת הדמיון ופותחת את התודעה לאפשרויות בלתי מוגבלות.
כתיבה סוריאליסטית, מזמינה שימוש רחב בחלומות ובחזיונות. מומלץ לרשום חלומות מיד עם היקיצה, ולחפש בהם דימויים חזקים, תמונות יוצאות דופן ומעברים בלתי הגיוניים. פרטים אלה יהפכו לבסיס מצוין לטקסטים סוריאליסטיים המערערים את תפיסת המציאות הרגילה.
כדי לקבל השראה סוריאליסטית, ניתן לנסות גם תרגילים דמיוניים כמו "משחק הגופה המשוגעת", בו כל משתתף מוסיף חלק קטן לסיפור מבלי לדעת מה כתבו לפניו. דרך פעילות זו מגלים קומבינציות בלתי צפויות של רעיונות, מצבים ומילים, היוצרות קסם שאין לו תכנון מוקדם.
חשוב לא פחות לתת מקום לאבסורד ולאי-הבנה מכוונת. דמויות יכולות לדבר בשפות מומצאות, חפצים יכולים להתנהג כבני אדם, והזמן עצמו יכול לאבד את משמעותו. כל פרט בטקסט יכול לשנות צורה או פונקציה באופן שרירותי, מתוך רצון להפתיע ולהרחיק הקוראים מהרגליהם המנטליים.
תהליך קבלת ההשראה, יתחזק כאשר יצרו סביבה תומכת בדמיון. סביבה זו יכולה להיות חדר כתיבה מלא חפצים יוצאי דופן, מוזיקה חסרת מילים המעודדת נדודים נפשיים או אפילו כתיבה בחשכה חלקית, בה הקשר למציאות החושית נחלש.
כתיבה סוריאליסטית, דורשת גם התמסרות לאי-ודאות. כאשר מוותרים על הצורך להבין הכול מראש, מופיעה היכולת ליצור עולמות חדשים הפורצים את גבולות ההיגיון. לעתים, כדאי להתחיל מטקסט קצר ביותר, משפט אחד שכולו דימוי חסר פשר, ולתת לו לגדול למשהו גדול ומורכב יותר עם הזמן.
בניית סיפור סוריאליסטי שלם, יכולה להתחיל מאובייקט אחד בלבד, כמו שעון נמס או דג מעופף. אובייקט זה ישמש נקודת משען ליצירת רצף אסוציאציות חופשי, שיעביר את הקוראים למסע בתוך מציאות אלטרנטיבית מרהיבה.
חלק בלתי נפרד מן הכתיבה הסוריאליסטית הוא שחרור מהפחד להיכשל. כתיבה מסוג זה, אינה נמדדת על פי קוהרנטיות או מבנה, אלא על פי עוצמת החוויה שהיא מעוררת. אם הטקסט מצליח לבלבל, לרגש או להפחיד, הרי שהושגה המטרה האמיתית.
סיכום
השראה לכתיבה סוריאליסטית, טמונה ביכולת לחיות רגעים של פלא ותימהון. ככל שיחוו יותר רגעים של התפעלות מהבלתי צפוי, יפגשו יותר רעיונות פראיים שישרתו את הכתיבה. אפשר למצאם בשיטוטים בעיר, בהאזנה לשיחות אקראיות או בהתבוננות בעננים, ולגלות בהם עולמות חדשים לחלוטין.
