ברוכים הבאים להדרכת כתיבה נוספת מבית הספר לכתיבה יוצרת של נבו רוזי!
איך לפתח יצירתיות בכתיבה שלנו?
אני רוצה לדבר על כמה נקודות שבעיניי יכולות מאוד לעזור לנו להשתפר ולהתפתח.
זה המסע שאנחנו רוצים לעבור.
אנחנו כל הזמן רוצים לגדול ולצמוח דרך האומנות ודרך הכתיבה.
הנושא הראשון – לתרגל.
עסקתי בזה בתרגיל כתיבה האחרון, על החשיבות של תרגילי כתיבה.
אני מאוד מאמין בלתרגל, לדבר את זה.
אם זה אומר למצוא איזושהי קבוצות חברים שנוח לי לשתף איתה את הטקסטים שלי,
אם זה לתרגל כתיבה פשוט, לכתוב באופן קבוע, להשתתף בסדנאות או בתהליכים.
כלומר, לנסות לחיות את זה בצורה הכי פשוטה.
הרבה פעמים יש עניין כלכלי והאם אני מוכן להשקיע – לא כל סדנה צריכה לעלות בשמיים.
שימו לב לערוץ היוטיוב שלי, הכל בחינם.
אפשר למצוא את הדרכים לתרגל.
בערוץ הזה, יש כמעט 200 הדרכות שצולמו עד היום והקצב ממשיך.
תמיד אפשר להמשיך, לגדול ולצמוח בעידן האינטרנט – תמיד להמשיך לתרגל.
פעם הייתי מאוד סקפטי כלפי תרגילי כתיבה, אמרתי "טוב אני פרקטי, לאן זה מקדם אותי?"
עצם הרעיון שאנחנו משאירים את היצירתיות בתנועה, זה מפתח אותנו, אנחנו צומחים ומגלים דברים חדשים על עצמנו.
הדבר השני – להפסיק לחשוב מה אנשים יגידו.
זה האתגר הכי גדול שאני חוויתי ככותב בתחילת הדרך, כשהייתי צעיר לפני הספר הראשון.
כל הזמן חשבתי מה יגידו ואיך יתפסו את זה, שיחקתי כדורסל שהייתי ילד עכשיו יחשבו שאני כותב וסופר?
מה שהם לא ידעו זה שמאז ומתמיד הייתי כותב, ביני לבין עצמי.
ולקח לי המון זמן לשחרר את זה.
אפילו כשהתחלתי להעביר סדנאות, השפה שדיברתי בה הייתה השפה שכולם דיברו בה.
ניסיתי מאוד להתאים את עצמי.
בדרך כלל בסדנאות מדברים בתבניות ובחוקים, אבל כתיבה היא אינטואיציה.
כתיבה היא רגש, לא תבנית ולא משוואה במתמטיקה.
לקח לי זמן למצוא את הקול שלי.
כשהתחלתי למצוא אותו, גם כמורה וגם ככותב, כשהפסקתי לחשוב מה יגידו.
זה לא רלוונטי.
אני לא מתכוון לזה בצורה החסרת אחריות. למשל, אם כתבתי ספר ואנשים שקוראים אותו אומרים לי "אתה לא יכול לכתוב את זה כי זה מעליב" או "זה לא מתאים לתקופה", אני אקשיב.
אני אשמע את מה שיש להם להגיד.
אנחנו מדברים על התהליך הנקי של הכתיבה.
יש לנו נטייה בכתיבה עצמה לעשות חשיבת-יתר.
כל הזמן לחשוב. שוב ושוב ושוב.
מה יחשבו ואיך יתפסו את זה.
מבחינתי, הדבר הזה עוצר אותנו הרבה פעמים.
הוא עוצר אותנו בלי שאנחנו שמים לב.
אז כן, בואו נהיה אחראיים.
אני תמיד אומר גם שאני לא מאמין בלתכנן כתיבה, אבל אני רוצה לחזור אחורה ולתקן את הטקסטים שכתבתי במידה מסויימת.
אבל אני לא מדבר על העריכה או על ההוצאה לאור.
בואו נפסיק לחשוב מה אנשים אחרים חושבים.
זה לא רלוונטי.
זה יהיה רלוונטי בעתיד, אני לא אומר אל תקשיבו לדעות.
אבל עכשיו, בכתיבה, כשזה רק אני והמחברת או הקובץ וורד – כל מה שחשוב שזב.
התנועה והיצירה.
לי לקח המון זמן להשתחרר מזה אבל ברגע שהצלחתי להשתחרר זה עשה לי הרבה יותר טוב.
הנושא השלישי – תכנון.
בואו נפסיק לתכנן.
אני מאוד מאמין בכתיבה אינטואיטיבית, בערוץ שלי יש הדרכות כתיבה אינטואיטיבית וכתיבה חופשית.
בתחילת הדרך לא האמנתי.
השתתפתי בהמון סדנאות וכולם לימדו על אובר תכנון של הדמות ולכתוב תוכן עניינים ולדעת את הסוף לפני שאני כותב התחלה – זה מאוד תקע אותי.
אני דווקא חושב שההפך הוא הנכון.
בואו רגע נשים את התכנון בצד, אני לא רוצה לעודד אף אחד לפעול בחוסר אחראיות.
להסתכל ולהגיד "מה הקשר בין ההתחלה לסוף?"
אנחנו נחזור ונתקן – תזכרו שברגע שתסיימו לכתוב את הספר שלכם, תהיה מערכת יחסים לא קצרה בניכם ובין הספר עד שהוא יצא.
עד שהוא יצא, יש פה מערכת יחסים, יש פה תנועה.
כרגע, בואו נתמקד במה שלנגד עינינו.
שזה הטקסט הבא, הפרק הבא, מה בוער בתוכי, מה אני רוצה לכתוב.
וכשאני מנקה את זה, אתה מה יחשבו ואת התכנון, אני מצליח ליצור איזושהי קרקע פורייה.
הרבה פעמים היא מאוד ריקה.
אני לא יודע מה לכתוב או מאיפה להתחיל, אבל בעיניי זו קרקע נפלאה להתחיל ליצור ממנה תנועה.
וכשאנחנו קצת משחררים את זה, אז הרבה יותר קל לנו לפתח את היצירתיות.
אני רואה את היצירתיות כמו איזשהו גרף.
הגרף הזה עולה וכשאני מפסיק לכתוב אז הוא קצת יורד.
נוצרת ריגרסיה.
כמו שאני רץ כל בוקר ואז כשאני לא רץ חודש אני לא באותו כושר.
אז הכתיבה זה שריר.
זה משפט שאני אומר הרבה בסדנאות שלי, יכול להיות ששמעתם אותי אומר את זה.
כתיבה זה שריר ואנחנו רוצים להתייחס לזה כשריר.
אני לא רוצה להיות מופתע, אם לא כתבתי כמה שבועות ואז אני כותב ולא יוצא לי כלום.
רגע, אני אחזור לזה לאט לאט ואמצא את הקצב הנכון.
