שיחה יומיומית, כזאת הנשמעת שגרתית לחלוטין, יכולה להפוך בידי כותבים לסצנה דרמטית מלאת מתח, תת-טקסט ורגש גולמי. אין צורך בדרמה חיצונית גדולה או בעלילה סוערת, הדרמה נמצאת בדינמיקה בין הדמויות, במה שלא נאמר, בטון הדיבור ובפער שבין המילים לבין הכוונה. היכולת בהעמקת הרגעים הקטנים, וזיהוי המטען המסתתר מאחורי שיחה פשוטה, היא מה שמבדיל בין טקסט שטוח לבין סצנה חיה.
זיהוי הפוטנציאל הדרמטי המסתתר מתחת לפני השטח
שיחה על מזג האוויר, קניות או תוכנית טלוויזיה, יכולה להסתיר מתחים שלמים בין הדוברים. אולי זו שיחה בין בני זוג המתעלמים מסכסוך ישן, אולי שיחה בין שני חברים שאחד מהם מאוהב והשני אינו מודע לכך. כשניגשים לכתיבה, יש לזהות את המתח מתחת לפני השטח ולתת לו ביטוי במהלך השיחה. לא במילים ישירות, אלא ברמזים, בהתחמקויות, בניסוחים עקיפים.
תפקיד הכוונה | מה כל דמות רוצה מהשיחה
כדי לטעון סצנה בדרמה, יש להבין מה כל אחת מהדמויות מנסה להשיג. גם בשיחה יומיומית, קיימת תמיד מטרה. מישהו רוצה ללטף את האגו של האחר, לבדוק נאמנות, להרשים, להסתיר משהו, לקבל אישור או לעורר קנאה. ההבנה של מה כל דמות רוצה תכתיב את אופן הדיבור שלה, את הבחירות המילוליות ואת עוצמת הקונפליקט.
שפה טבעית | אך מדויקת
כדי שהשיחה תישמע אמינה, יש להשתמש בשפה יומיומית, אך כל מילה צריכה להיבחר בקפידה. משפטים קצרים, גמגומים, טעויות, חזרות: כל אלה בונים תחושת אותנטיות. יחד עם זאת, הסצנה איננה תיעוד שיחה אמיתית אלא יצירה ספרותית. יש לחתוך את השעמום, למקד השורות, ולהשאיר רק את הטעון. שפה יומיומית אין פירושה – שעמום, אלא רגש !
שימוש בשתיקות והיסוסים
דרמה אמיתית נמצאת לעתים דווקא במה שלא נאמר. שתיקות, הססנות, מבטים, ושינויים בטון, אלה כלים דרמטיים חזקים יותר מן המילים עצמן. כתיבה טובה של סצנה, יודעת להשתמש בפערים הללו. ניתן לכתוב "הוא שותק רגע, ואז אומר בקול נמוך", או "היא לא עונה. רק מזיזה את הכוס הצידה". פעולות קטנות כאלה יוצרות עוצמה רגשית כבירה.
דמויות שאינן מסכימות | או לא מדברות על אותו דבר
הדרך המהירה ביותר להכנסת דרמה לשיחה רגילה, היא ליצור פער בין הדמויות. אחת רוצה לדבר על דבר מה חשוב, השנייה מתחמקת. אחת מדברת ברגש, השנייה בעובדות. כאשר הדמויות אינן מתואמות, או אפילו לא מקשיבות באמת אחת לשנייה – נוצר מרחב עשיר מאוד לסצנה חיה. השיחה הופכת ממקום של תקשורת, לשדה מאבק.
חיפוש משמעות במובן מאליו
כדי להפוך סצנה לדרמטית, יש להטעין השיחה במשמעות. שיחה על קניית לחם יכולה לשאת מסר על קמצנות, אדישות או צורך בשליטה. דיאלוג המתחיל בשאלה "מה נשמע?" עלול להסתיים בפרידה כואבת. הכותבים צריכים לשאול עצמם מה באמת קורה כאן? מהו התת-שיח המתנהל מתחת לפני השטח?
תרגילים לכתיבה דרמטית מתוך שיחה פשוטה
תרגיל ראשון: כתיבת סצנה בה שני אנשים מדברים על נושא רגיל (כמו כביסה או נסיעה באוטובוס) אך לאחד מהם סוד, אותו הוא מנסה להסתיר. הדרמה תיבנה מן הניסיון להסוותו ולא מהמילים עצמן.
תרגיל שני: לקחת תמלול של שיחה אמיתית, ולשכתבה כך שתכיל קונפליקט. לשנות רק את טון הדיבור, הפסקות או הדגשים, מבלי להחליף את המילים.
תרגיל שלישי: לכתוב שיחה בין דמות המאוהבת לדמות שאינה יודעת זאת. לא להזכיר אהבה, לא לגעת בנושא ישירות, רק ליצור דרמה מתוך המתח הלא מדובר.
עבודת עריכה המזקקת את הדרמה
לאחר כתיבה ראשונית של הסצנה, חשוב לקרוא שוב בעין דרמטית: האם ישנו שיא? האם המתח עולה? האם הדמויות מתנגשות זו בזו במילים או בשתיקות? העריכה כאן אינה קישוט, היא כלי להצגת הסיפור בצורה מדויקת יותר, תוך הדגשת המקומות הטעונים והשמטת כל מה שמחליש את הסצנה.
סיכום
כתיבת סצנה דרמטית מתוך שיחה יומיומית, היא אמנות של הקשבה, דקויות ותשומת לב לפרטים הקטנים. הדרמה אינה דורשת אקדחים או בגידות, היא קיימת בלב האנושי, בקול הנסדק, במבט הנמנע, במשפט הפשוט הנאמר בדיוק ברגע הלא נכון. כותבים המסוגלים לראות את הכאב בתוך השגרה, יכולים להפוך את השיחה היומיומית לסיפור בלתי נשכח.
