יומן בדוי, היא אחת מדרכי הכתיבה האינטימיות והחודרות ביותר. כתיבה מנקודת מבטה של דמות לא אמיתית, מאפשרת לחקור עולם פנימי מורכב, קונפליקטים נסתרים וחוויות יומיומיות מתוך נקודת מבטו של מישהו שמעולם לא היה קיים, אך מרגיש אמיתי יותר מכל. היומן, הופך לכלי חקירה פסיכולוגי, סגנוני ונרטיבי בו הקוראים מציצים דרך עיניים שאינן שלהם, אל תודעה המתפתחת ומעמיקה ככל שהדפים נערמים.

בניית קול פנימי חד-פעמי ואמין

כל יומן מתחיל בקול. כדי לשכנע את הקוראים שדמות כותבת ביומן כאילו מדובר במסמך פרטי ואותנטי, יש ליצור תבנית לשונית עקבית המבטאת את אישיותה. האם הדמות קצרה וסרקסטית? מתנסחת בפורמליות יתרה? כותבת עם שגיאות כתיב מכוונות? משלבת איורים? ככל שקולה יהיה עקבי, כן תגדל תחושת האותנטיות. אין צורך בניסוח תקני, להפך. טעויות, חזרות, קיצורי לשון וסלנג יוצרים תחושת אמת.

הגדרה ברורה של זמן, מקום ומצב נפשי

כמו כל יומן, גם ביומן הבדוי חשוב למקם כל קטע בזמן ובמרחב. בין אם מדובר בתאריך ממשי, תיאור של מזג אוויר, מצב רגשי משתנה או אזכור אירועים עכשוויים – יש לעגן כל כתיבה בהקשר. הדבר מעניק לכתיבה קצב ומרקם חיים. התאריך, אינו חייב להיות מדויק או כרונולוגי, אך עקביות בתנועת הזמן תעזור לקוראים לעקוב אחר תהליך פנימי כלשהו, גם אם אינו מוצהר.

שימוש בחוסר שלמות כנכס נרטיבי

יומן אינו רומן. הוא אינו כתוב בהכרח לפי כללי מבנה דרמטי. מותר לו להיות מבולגן, לחזור אחורה, לדלג על אירועים חשובים ולהתעכב על פרטים שוליים. כוחו נמצא דווקא במקומות בהם הדמות שותקת, מחסירה או מגזימה. מה שלא נאמר, חשוב לא פחות ממה שכן. פערים, סתירות ואי-דיוקים הם בדיוק מה שהופך את הדמות לאנושית ומשכנעת.

הכנסת נקודות שבירה המרמזות על עומק רגשי

היומן, הוא מרחב התפרקות. לכן כדאי לשלב בו קטעים בהם הדמות חורגת מן השגרה: התפרצות רגשית, וידוי, הכחשה, או רגע שתיקה בה היא לא מצליחה לכתוב דבר. אלה הרגעים המטעינים את הטקסט במשקל פסיכולוגי. כדאי לתכנן נקודות שבירה לאורך הכתיבה ולהשתמש בהן כסימני דרך של התפתחות או הידרדרות.

העברת מידע לקוראים באופן לא ישיר

יומן בדוי, אינו מדבר ישירות אל הקוראים, אלא אל הנייר. לכן אין בו הסברים. כל פרט על העולם, הדמויות האחרות או העלילה נרמז מתוך מה שהדמות בוחרת לספר לעצמה. השכנה אולי תוזכר דרך תלונה עקבית, מישהו אהוב יופיע דרך תיאורים חוזרים של פעולות יומיומיות. בכך נוצר עולם שלם מבלי לתארו באופן ישיר. הכתיבה צריכה לסמוך על הקוראים שירכיבו את התמונה.

שילוב פרטים פיזיים המחזקים תחושת מציאות

פרטים קטנים מחיי היומיום, הם המקבעים את היומן במציאות. צליל מזגן, עקיצת יתוש, תחושת נייר יבש, טעם של קפה ישן: כל אלה יוצרים תחושת קיום אמיתי. הפרטים נראים שוליים אך הם בונים עומק רגשי ומרקם סנסורי המעניקים לקוראים תחושה שהם קוראים משהו שאכן התרחש.

אפשרות לבניית עלילה מתוך רמזים

על אף שמדובר ביומן, אין מניעה לייצר עלילה מתפתחת. ניתן לבנות סיפור הבוקע מתוך הערות אגבית, שינוי בטון או פרטים שחוזרים בצורה שונה. הדרמה אינה נמצאת תמיד באירוע חיצוני גדול, אלא בתהליך איטי של הבשלה פנימית, התפכחות או הידרדרות. ככל שהיומן מתקדם, הקוראים קולטים את ההתרחשות גם מבלי שיאמרו אותה במפורש.

סיכום

יומן בדוי של דמות לא אמיתית, הוא הזדמנות להיכנס לעורו של מישהו אחר, עד הקצה. דרך בחירה מדויקת של קול, מבנה, שתיקות, חרדות ושגרות קטנות, נוצרת מציאות ספרותית אמינה עד כדי כך שהיא יכולה לבלבל בין דמיון לאמת. הכתיבה ביומן, מאפשרת להביא לידי ביטוי עולמות פנימיים שמילים רגילות לא תמיד מסוגלות להכיל, וליצור דמות שאינה קיימת, אך נחרטת בלב  הקוראים, כאילו הייתה אמיתית לחלוטין.