אחת הטעויות הנפוצות ביותר בכתיבה יוצרת, היא המחשבה שדמויות חייבות להיות יוצאות דופן כדי לעניין את הקוראים. הרבה כותבים, מנסים ליצור גאונים מסתוריים, פושעים כריזמטיים, אנשים בעלי טראומות קיצוניות או אישיויות מוגזמות רק מתוך פחד ש"דמות רגילה" תהיה משעממת. בפועל, דווקא דמויות הנראות נורמליות לחלוטין, יכולות להפוך מרגשות, עמוקות ובלתי נשכחות הרבה יותר. הקוראים, אינם מחפשים בהכרח אנשים חריגים. הם מחפשים אנושיות. הם רוצים לזהות עצמם בתוך הדמויות, לראות פחדים מוכרים, מחשבות קטנות, הרגלים יומיומיים ורגשות אמיתיים. בישראל, הדבר נכון במיוחד. הקהל המקומי, נמשך לדמויות המרגישות אמינות וחיות באמת. דמות, הנראית כמישהו שאפשר לפגוש באוטובוס, במשרד או בבית קפה יכולה להפוך למרתקת אם כותבים אותה נכון.

להבין ש"נורמלי" אינו אומר שטוח

כותבים רבים, מבלבלים בין דמות רגילה, לבין דמות חסרת עומק. אך אנשים רגילים מלאים בסתירות, פחדים, חלומות וסודות קטנים. מורה שקטה, יכולה לקנא בחיי אחותה. אב רגיל לחלוטין, יכול להרגיש שנכשל במשפחתו. סטודנטית הנראית בטוחה בעצמה, יכולה לפחד נורא להישאר לבד. עומק, אינו מגיע מדרמה קיצונית, אלא מן החיים הפנימיים של הדמות. גם האנשים הכי רגילים בעולם, חיים בתוכם סיפורים מורכבים.

לתת לדמות רצונות קטנים ואמיתיים

לא כל דמות, צריכה להציל את העולם או לפתור רצח.

לפעמים, דמות רק רוצה שמישהו ישים לב אליה. לקבל הודעה מסוימת. לעבור בשלום ארוחת שישי משפחתית. להרגיש אהובה. למצוא קצת שקט.

דווקא רצונות קטנים אלה, גורמים לקוראים להתחבר.

הם מזהים עצמם, בתוך המטרות היומיומיות והרגשיות של הדמות. ככל שהרצון אנושי יותר, כך הוא משפיע חזק יותר.

חולשות קטנות הופכות דמויות לאמיתיות

דמויות נורמליות, הופכות מעניינות דרך פגמיהם הקטנים.

אדם, שתמיד מגיע מוקדם מדי כי הוא חרד לאחר. מישהי, המעמידה פנים שהיא עסוקה כדי לא להרגיש בודדה. מישהו, שאינו מסוגל להגיד מה הוא באמת רוצה.

חולשות אלה, יוצרות תחושת חיים אמיתית.

אין צורך בטראומה עצומה כדי לבנות מורכבות. לפעמים, מספיק פחד קטן שחוזר שוב ושוב.

שגרה יכולה להיות מרתקת

כותבים רבים, מפחדים לכתוב שגרה, אבל, דווקא רגעים יומיומיים יכולים להפוך לחזקים מאוד.

נסיעה קבועה ברכבת. עבודה משרדית משעממת. ביקור קבוע אצל ההורים. הליכה לסופר באמצע הלילה.

כאשר מתבוננים באמת בפרטים הקטנים של החיים, מתחילים לראות כמה רגש מסתתר בהם.

בדידות, עייפות, הרגלים, געגוע, תקווה קטנה לשינוי.

הדרמה האמיתית של רוב האנשים, מתרחשת בתוך חייהם הרגילים.

לא להפוך את הדמות ל"מעניינת בכוח"

אחת הבעיות הגדולות בכתיבת דמויות, היא ניסיון מוגזם לגרום להן להיראות מיוחדות.

פתאום לכל דמות עבר קיצוני, תחביב מוזר או משפטים הנשמעים כאילו נכתבו במיוחד בשביל להפוך לוויראליים.

בפועל, קוראים מרגישים מהר מאוד כאשר דמות מנסה יותר מדי להרשים.

לתת לדמות עולם פנימי עשיר

גם אם מבחוץ הדמות נראית רגילה לגמרי, מבפנים היא יכולה להיות מלאה מחשבות, זיכרונות ופחדים.

אדם שיושב בשקט באוטובוס יכול לדמיין שיחה שמעולם התרחשה. לחשוב על טעות ישנה. לפחד מהעתיד. להתגעגע למישהו.

העולם הפנימי, הוא מה שהופך דמות פשוטה למורכבת.

הקוראים, מתחברים לא למה שהדמות עושה אלא למה שהיא מרגישה בזמן שהיא עושה זאת.

דמויות נורמליות צריכות להגיב כמו אנשים אמיתיים

לפעמים, כותבים גורמים לדמויות לדבר בצורה מתוחכמת מדי או להגיב בצורה דרמטית לכל דבר.

אולם, רוב האנשים מגיבים בצורה מבולבלת, חלקית ולא מושלמת.

הם משנים נושא כשהם נבוכים. צוחקים ברגעים לא מתאימים. אומרים דברים שהם מתחרטים עליהם אחר כך.

כאשר הדמות מגיבה כמו בן אדם אמיתי, הקוראים, מאמינים לה יותר.

פרטים קטנים בונים אישיות

הרגלים קטנים, יכולים להפוך דמות רגילה לזכירה מאוד.

האופן בו הדמות מחזיקה כוס קפה. העובדה שהיא תמיד שוכחת מטרייה. הדרך בה היא מסדרת כריות כשהיא לחוצה.

אין מדובר בטריקים אלא ביצירת תחושת חיים.

הפרטים הקטנים, גורמים לדמות להרגיש כאילו היא ממשיכה להתקיים גם מחוץ לעמודים של הספר.

מערכות יחסים מגדירות דמויות

פעמים רבות, דמות נורמלית, הופכת מעניינת דרך יחסיה עם אחרים.

האופן בו היא מדברת עם אמה, שונה מן האופן בו היא מדברת עם חברים. אדם מופנם יכול להפוך פתוח ליד מישהו מסוים.

מערכות יחסים חושפות צדדים שונים באישיות.

לכן, במקום לנסות להפוך את הדמות עצמה לחריגה, עדיף לבנות קשרים אנושיים אמינים ומורכבים.

לא לפחד מבינוניות אנושית

יש משהו אמיץ בכתיבה על אנשים רגילים באמת.

אנשים שלא תמיד יודעים מה הם רוצים. שאינם משנים את העולם. שלא הופכים פתאום לגיבורים גדולים.

דווקא דמויות אלה, מאפשרות לקוראים לראות את חייהם, עצמם בתוך הסיפור. והחיים האמיתיים מלאים ברגעים קטנים, מביכים, עדינים ולא פתורים.

סיכום

בסופו של דבר, הקוראים, זוכרים דמויות שגרמו להם להרגיש מובנים. לא תמיד, מדובר בדמויות הכי קיצוניות או הכי כריזמטיות. לעתים, זאת דווקא האישה שעומדת בלילה במטבח ואינה מצליחה להירדם. הגבר, המפחד להתקשר למישהו שהוא אוהב. הנערה, המרגישה שקופה בבית הספר. כאשר מצליחים לכתוב אנשים רגילים בצורה כנה ומדויקת, הקוראים, מזהים בהם משהו אמיתי מאוד. ושם מתחילה ספרות הנשארת בלב לאורך זמן.