כתיבת גיבור אופטימי או פסימי, דורשת שליטה פסיכולוגית בדמות ובקול הפנימי שלה. אין מדובר רק באופי, אלא באופן בו הדמות רואה את העולם, מגיבה למצבים, יוצרת מערכות יחסים ומניעה את העלילה. ההבדל בין אופטימיות לפסימיות, משפיע על כל ממד בנרטיב: מן השפה בה הדמות חושבת ועד להחלטות אותן היא מקבלת.

ההבדל אינו טמון בעלילה אלא בפרשנות

גיבור אופטימי וגיבור פסימי, יכולים לחוות את אותם אירועים בדיוק, אך יפרשו אותם אחרת לחלוטין. גיבור אופטימי, יראה כישלון כהזדמנות לצמיחה, בעוד גיבור פסימי, יראה בו הוכחה לכך שדבר לא ישתפר. יש לבנות את המציאות באופן ניטרלי יחסית, ולאפשר לדמות "לצבוע" אותה דרך הפריזמה האישית שלה. פרשנות, היא המפתח להבנת האופי.

אופטימיות ככוח מניע, לא כהכחשה

גיבור אופטימי טוב, הוא דמות המודעת לקשיים, אך בוחרת להאמין. הוא איננו נאיבי, אלא נאמן לתקווה. הוא מסוגל להחזיק באמונה גם כאשר הכול נראה אבוד, אך לא באופן המנותק מן המציאות. כדי לכתוב דמות כזו, יש להראותה מתמודדת באופן פעיל עם משברים, מחפשת פתרונות, רואה טוב באנשים, ונשארת עקבית באמונתה בכוח החיים.

פסימיות עמוקה ולא שטחית

גיבור פסימי, אינו בהכרח מריר או שלילי באופן מלאכותי. יש לבנות לו רקע שיסביר מדוע בחר לא לצפות לטוב: אכזבות, אובדן, טראומות, כישלונות מתמשכים. הפסימיות שלו צריכה להיות מגובה בניסיון חיים המצדיק אותה, והתגובה למצבים צריכה לנבוע מהגיון פנימי, לא מקלישאות. ככל שהפסימיות מבוססת ומורכבת, כך היא משכנעת יותר.

השפה הפנימית משקפת את תפיסת העולם

על דרך המחשבה של הדמות להשתקף בבחירת המילים, קצב המשפטים והדרך בה היא מתארת עצמה ואת הסביבה. גיבור אופטימי, ייטה להשתמש בפעלים חיוביים, תיאורים בהירים, וניסוחים מלאי תקווה. גיבור פסימי, יבחר ביטויים אפלים, יתמקד בחסר, וישקף תחושת כובד. ניתן לשלב רגעי מודעות עצמית, בהם הדמות מכירה בכך שדרכה לראות את הדברים – שונה משל אחרים.

החלטות הנובעות מתפיסת עולם

גיבור אופטימי, ייטה לפעול, ליזום, לסמוך על אחרים, לנסות שוב גם אחרי כישלון. גיבור פסימי, יבחר להסתגר, לוותר, או להימנע ממעורבות רגשית. העלילה, צריכה להיבנות כך שבחירות הדמות, יובילו לתוצאות התואמות או מאתגרות את אמונותיה. לדוגמה, אופטימי שנפגש שוב ושוב באכזבות ייאלץ לבחון את אמונתו מחדש, ופסימי שפתאום פוגש במשהו טוב באמת יימצא בעמדה של בלבול או התמודדות חדשה.

הנגדה דרך דמויות אחרות

ניתן להעמיק את הבנת הגיבור על ידי הנגדה לדמויות אחרות. גיבור אופטימי, המלווה בדמות צינית מדגיש את התום שבו, ואילו גיבור פסימי המוקף באנשים חיוביים ייראה כסגור או אפילו מרחיק. דינמיקה זו, לא רק יוצרת קונפליקט מעניין, אלא מאפשרת לגיבור לעבור תהליך שינוי פנימי, או לכל הפחות לעמת עצמו עם אפשרות אחרת.

שימוש באירוניה וחמלה

שתי הגישות: האופטימית והפסימית, יכולות להכיל גם הומור עצמי. גיבור אופטימי עשוי להיות מודע לכך שהוא "מתעקש לראות את הטוב", וגיבור פסימי יכול לשחק על הדימוי של "ההוא שתמיד יודע שהכול יתחרבש". ככל שהדמויות מלאות חמלה ואירוניה עצמית, כך הן נגישות יותר לקוראים ונמנעות מהפיכתן לקריקטורה.

גיבור המשתנה או נשאר נאמן לעצמו

במהלך הסיפור, אפשר לבחור אם הדמות תעבור שינוי בגישתה לעולם, או תישאר נאמנה לאמונתה עד הסוף. גיבור אופטימי, יכול להיחשף למורכבות ולהתפקח מעט, וגיבור פסימי עשוי למצוא נקודת אור, אותה לא הכיר. אך אפשר גם לבחור להשאיר את הגישה היסודית בעינה, ולתת לקוראים להכריע האם הייתה זו בחירה נכונה או טרגית. בשני המקרים, חשוב שהתהליך יהיה עקבי ומבוסס על התקדמות פנימית אמינה.

שני סוגי הגיבורים כאמצעי אמירה רחבה

בסיפור בו מופיעים גיבור אופטימי או פסימי, קיימת אפשרות להעביר אמירה כללית יותר על טבע האדם, על החברה, או על תקווה. דרך עיניהם, ניתן לפרש את העולם המוצג בסיפור כולו, האם יש בו מקום לתקווה? האם הספק משתלט? בחירה בטון הכללי של הדמות, תשפיע ישירות על התחושה שהקוראים לוקחים איתם מן הסיפור.

סיכום

כתיבת גיבור כזה, מחייבת רגישות רבה לפרטים הקטנים, לאופן בו הוא פותח דלת, מגיב לשתיקה, מחייך או לא. אופטימיות ופסימיות, מתבטאות בכל פעולה, בכל שתיקה, בכל דיאלוג. ככל שהשפה יותר מדויקת, כך הדמות משכנעת יותר ומותירה חותם רגשי עמוק יותר לאורך זמן.