מתח רגשי, אחד המרכיבים המרכזיים המחזיקים את הקוראים בתוך סיפור. בניגוד למתח עלילתי, הנובע מהתרחשויות דרמטיות, מתח רגשי, נבנה מתוך הדמויות, היחסים ביניהן, הסודות שהן נושאות וההתלבטויות הפנימיות שהן חוות. סיפור המצליח לעורר מתח רגשי, הוא סיפור הנוגע, מזיז ומשאיר חותם. הדרך ליצור אותו דורשת דיוק, רגישות ואומץ רגשי מצד הכותבים.
לב הסיפור | קונפליקט פנימי שאי אפשר לפתור מיד
הבסיס למתח רגשי נמצא בקונפליקט. לא קונפליקט חיצוני בלבד, אלא כזה הקורע את הדמות מבפנים. כשהדמות נקרעת בין אהבה לנאמנות, בין פחד לרצון, בין עבר לעתיד, נוצר מקום, בו הקוראים יכולים להזדהות. ככל שהקונפליקט עמוק ואמיתי יותר, כך המתח נבנה לאט ומעורר סקרנות: כיצד הדמות תתמודד? האם תבחר נכון? האם תתפרק?
עיכוב ברגש | לא לחשוף הכול בבת אחת
אחת הדרכים החזקות ביותר ליצירת מתח רגשי, היא משחק עם זמן הגילוי. אין לחשוף מיד מה מרגישה הדמות. לרמוז. לנטוע סימנים. יצירת סצנה, בה הקוראים חשים שמשהו לא נאמר עד הסוף, שקיים רגש המבצבץ אך עדיין אינו מתפרץ. דוגמה, דיאלוג בו הדמות שותקת רגע ארוך מדי, או בוחרת לענות בתשובה כללית במקום לחשוף את ליבה. השהייה זו, בונה ציפייה מתמשכת, הקוראים מחכים לרגע בו הרגש סוף סוף יתפרץ.
ניגודים יוצרים טעינה רגשית
כאשר שמים זה מול זה רגשות סותרים, מתח נבנה באופן טבעי. אישה המחייכת בזמן שהיא שומעת בשורה הרסנית. גבר שמבקש סליחה בטון מקפיא. ילדה המציירת פרחים על דף, בזמן שבחדר הסמוך פורצת מריבה. ניגוד בין החוץ לפנים, בין הנאמר למודחק, יוצר שכבה רגשית טעונה. הקוראים חשים בפער, והמתח נולד מתוך פער זה.
להשתמש בשפה פיזית כדי להביע רגש
מתח רגשי, ניכר בגוף לפני שנכתב במילים. דמות מתמהמהת ליד דלת, מזיעה בכפות ידיה, מרטיבה שפתיים ללא סיבה: כל אלה, הם סימנים למתח פנימי. כאשר כותבים את הגוף במקום לומר "היא הייתה עצבנית", הקוראים חשים את הרגש במקום לקרוא עליו. כך הרגש איננו מוסבר אלא מורגש, וזוהי הדרך החזקה ביותר להשאיר את הקוראים מעורבים.
יחסים שאינם ממצים עצמם
כאשר יוצרים זוג דמויות שיש ביניהן פוטנציאל רגשי, אהבה, שנאה, הערצה, קנאה, אך הקשר ביניהן נותר פתוח, בלתי ממומש, מתוח, הקוראים נדבקים אליהן. אין צורך למהר לפרום הקשרים. להיפך, להעמיק את אי ההבנה, את המתח המיני הלא מדובר, את הפחד להיחשף. ככל שמרחיקים את שיא הרגש, כך הדרמה הפנימית מתעצמת והסיפור מקבל כוח רגשי.
קצב משתנה וקטיעות מכוונות
המבנה עצמו יכול לשרת את המתח. כתיבה איטית ואז קטע מהיר, משפטים קצרים המופיעים אחרי פסקאות ארוכות, חיתוך סצנה רגע לפני השיא, כל אלה מחזיקים את הקוראים במתח. ההפסקה הנכונה, השקט רגע לפני צעקה, השאלה הנשאלת אך לא נענית, אלה כלים המאפשרים למתח הרגשי להיבנות בשכבות.
סודות שטרם התגלו
דמויות המחזיקות סודות, מושכות תשומת לב. לא הסוד עצמו חשוב, אלא העובדה שקיים משהו שהן מסתירות. רמזים קטנים, מבטים, חפצים סתמיים המקבלים משמעות, כל אלה יוצרים תחושה של "משהו עומד להיחשף". ככל שהקוראים מרגישים שיש אמת מתחת לפני השטח, כך גדל הרצון להמשיך לקרוא ולגלות מה באמת קורה.
כתיבה מתוך רגש אמיתי
מתח רגשי, אינו יכול להיווצר אם הכותבים עצמם אינם נוגעים ברגש אמיתי. כשנכנסים לכתיבה מתוך חוויה פנימית עמוקה, הקוראים חשים בכך. צריך לשאול: מהו הכאב המרכזי שהסיפור סובב סביבו? איזו אמת רגשית אינה מרפה? ככל שהכתיבה תגיע ממקום כן ופגיע, כך המתח שייבנה יהא מדויק, חי, ובלתי ניתן להתעלמות.
סיום שאינו פותר הכול
גם בסיום, ניתן לשמר מתח רגשי. לא כל דבר חייב להיסגר. דווקא שאלות פתוחות, מבטים שלא התבהרו, רגעים שנותרו באוויר, כל אלה משאירים את הקוראים מהדהדים את הסיפור זמן רב אחרי שסיימו לקרוא. המתח הרגשי הגדול ביותר לעתים, הוא זה שאינו נפתר, אלא נצרב בזיכרון.
