השראה חזותית, אחד ממקורות ההשראה העוצמתיים לכתיבה יוצרת. ציור או צילום, יכולים לעורר דימויים, זיכרונות, שאלות ודמויות שהמילים לבדן לא היו מביאות אל פני השטח. כאשר מתבוננים לעומק ביצירה חזותית ומגיבים אליה בטקסט כתוב, נוצר חיבור בין חושים, בין תודעה לתמונה, ובין שפה פנימית לשפה חיצונית. כתיבה בעקבות תמונה, היא למעשה תרגום רגשי, ספרותי ותודעתי של חזות למילים.
מבט ראשון | פתיחת שער לרגש
בשלב הראשון, יש לאפשר למבט לנדוד בחופשיות. לא לנסות להבין או לנתח, אלא פשוט להתבונן. מה מושך את תשומת הלב? צבע מסוים? הבעת פנים? צללים? שבריר אור? לעתים, פרט שולי כמו כפפה אדומה בצילום שחור-לבן יכול להפוך למוקד של סיפור שלם. כדאי לרשום תחושות ראשוניות, מילים שעולות בלי סינון: פחד, חום, געגוע, בלבול, שקט. אלו יהיו הזרעים מהם יצמח הטקסט.
לשאול שאלות המעוררות עומק
כתיבה, נבנית משאלות המובילות להעמקה. מי הדמות המופיעה בתמונה? מהו סיפורה? מה קרה רגע לפני שהתמונה צולמה, ומה יקרה רגע אחרי? אם מדובר בנוף או חפץ, למי הם שייכים? אלו רגשות הם מייצרים? המטרה, אינה לענות תשובות חד-משמעיות, אלא לפתוח דלתות. ככל ששואלים יותר, כך מופיעה שכבת עומק נוספת. לעתים, דווקא מה שאינו נראה בתמונה הוא מה שמוליד את הסיפור המעניין ביותר.
לבחור נקודת מבט מקורית
ניתן לבחור נקודת מבט של דמות המופיעה בתמונה, של הצלם או הצייר, של צופה אחר, או אפילו של חפץ בתמונה. נקודת מבט זו, תהפוך לבסיס הקול ממנו נכתב הסיפור. אם מדובר בצילום חלון פתוח, אפשר לכתוב מתוך עיניה של מי שצופה מן החלון החוצה. אם מדובר בציור של שוק סואן, ניתן לכתוב מתוך קולה של אישה המוכרת תבלינים. כך נוצרת חוויה ספרותית המעשירה את ההבנה של הדימוי החזותי.
בין תיאור להמצאה
אין חובה להיצמד למה שהתמונה "אומרת". להיפך, לעתים, דווקא סטייה מהתיאור המדויק, היא המולידה את הסיפור הספרותי החזק ביותר. אפשר להתחיל בקטע תיאורי המצייר את הצילום או הציור במילים, ומשם לפרוץ הלאה. להמציא קשר שאינו קיים. לשנות זמן או מקום. לדמיין שהסצנה מתרחשת בכלל בעתיד, או שמדובר בזיכרון של מישהו. חופש זה, הוא לבה של היצירה הספרותית.
שימוש בשפה ציורית ובדימויים חזותיים
כדי שהכתיבה תישאר מחוברת לעולם החזותי, חשוב להשתמש בשפה עשירה, צבע, תנועה, צורה ומרקם. ניתן לתאר כיצד אור מתפזר על קיר, איך ריחו של צבע טרי ממלא את החדר, או כיצד הבעת פנים מסוימת משתקפת בזכוכית. תיאורים אלה, לא רק מעמיקים את התחושה, אלא יוצרים גשר בין הדימוי לבין החוויה הרגשית של הקוראים. כך התמונה הופכת לא רק לאובייקט, אלא למרחב ספרותי חי.
תרגולים מעשיים לפיתוח כתיבה חזותית
כדי להעמיק את היכולת לכתוב מתוך תמונה או ציור, כדאי לאסוף סדרת דימויים ולתרגל כתיבה חופשית בעקבותיהם. בכל יום תוכלו לבחור תמונה אחרת ולכתוב עליה במשך כעשר דקות ללא הפסקה. ניתן גם לבחור מספר תמונות שונות ולחבר ביניהן בסיפור אחד. תרגול נוסף, הוא כתיבת אותו סיפור מתוך זווית רגשית שונה, פעם מתוך כמיהה, פעם מתוך כעס ופעם מתוך געגוע וכמיהה.
יצירות שנולדו מתוך דימויים
כותבים רבים, שאבו השראה מתמונות, נובלות שלמות, נכתבו מתוך צילום בודד או מתוך רישום קטן. לעתים, דיוקן ישן מעורר דמות הדורשת להיכתב, או ציור אבסטרקטי מזמין עלילה סוריאליסטית. גם בתרגול קבוצתי ניתן לתת לכל משתתף תמונה שונה, ולראות כיצד כל אחד מפרשה אחרת, תזכורת לכך שכל יצירה חזותית, היא רק נקודת מוצא לעולמות אינסופיים של דמיון.
בין אמנות אחת לאחרת | שיחה בין תחומים
כתיבה בעקבות דימוי חזותי, היא בעצם שיחה בין אמנויות. התמונה מדברת בשפת צבעים, קווים ומבנים, והכתיבה עונה בשפת מילים, קצב ורגש. במפגש זה, נוצר מרחב בינתחומי המזין את עצמו. כל ציור הופך לחלון פתוח לסיפור, וכל צילום הופך לנקודת כניסה למונולוג פנימי או לפואמה. מתוך חיבור זה נולדות יצירות עשירות ורב-ממדיות, המצליחות לגעת גם במקומות בהם רק העין קולטת וגם במה שהלב שומע.
